המהפכה המשפטית והעסקית בתקשורת: מאבק היועמ״ש בחוק השידורים והקרב על רשת 13

המתקפה המשפטית על חוק השידורים: יועמ״ש נגד קרעי

המתח בין משרד התקשורת לבין היועץ המשפטי לממשלה הגיע בימים האחרונים לשיא חדש, כאשר היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הודיעה כי תבקש לקיים דיון דחוף בבג"ץ בעניינו של חוק השידורים החדש שמקדם השר שלמה קרעי. בחוות הדעת שפורסמה, מתוארת הצעת החוק כמקרה "קיצוני וחריג" שמצדיק התערבות שיפוטית מהירה, בשל הפגיעה המהותית שלה, לכאורה, בעקרונות יסוד של הדמוקרטיה ואי-הפרדת הרשויות. השר קרעי מצדו, לא נשאר חייב ותקף בחזרה את ההתערבות המשפטית, בטענה כי "עידן השליטה של הפקידות והיועמ״שים נגמר" וכי הרפורמה שלו נועדה להביא לגיוון ולשחרור השוק ממונופולים שנאכפו על ידי הממסד המשפטי והתקשורתי עד כה. עימות זה אינו רק פוליטי, אלא נושא בחובו השלכות כלכליות מרחיקות לכת על יציבות שוק התקשורת בישראל, שכן אי-ודאות חקיקתית מסוג זה עלולה להרתיע משקיעים ולהקפיא עסקאות מרכזיות בתחום.

הקרב על רשת 13: דרהי מול ההייטקיסטים

במקביל למלחמה המשפטית בזירה הציבורית, מתנהלת מלחמה עסקית אדירה על שליטה באחד מגופי השידור המסחריים הגדולים בישראל – רשת 13. הבעלים הנוכחי, לן בלווטניק, נדרש לבחור בין שתי הצעות מנוגדות: הצעתה של קבוצת ההייטקיסטים הישראלית, בראשות אבי זמיר ואילון רפפורט, לבין הצעתו של איל התקשורת הצרפתי-ישראלי פטריק דרהי, השולט כבר בשוק הכבלים והלוויין דרך חברת הוט. לפי דיווחים בעיתונות הכלכלית, בלווטניק נטה לבסוף להעדיף את הצעתו של דרהי, זאת על אף הלחץ הציבורי והמאמצים של הקבוצה הישראלית לשמור על הערוץ בידיים מקומיות. הבחירה בדרהי נתפסת בעיני רבים כצעד שעלול להוביל לריכוזיות בלתי נסבלת בשוק התקשורת, שכן שילובו של רשת 13 עם האימפריה של דרהי בישראל יעניק לו כוח שוק עצום, הן בתחום התוכן והן בתחום התשתיות, מה שעלול לפגוע בתחרות ובגיוון העיתונאי. המשמעות הכלכלית של עסקה פוטנציאלית זו היא עצומה, הן מבחינת שווי החברות והן מבחינת השפעתה על מחירי הפרסום ועל חלוקת עוגת המכרזים הממשלתיים.

הגורם הרגולטורי כמשתנה מכריע

אין להפריז בחשיבותו של הגורם הרגולטורי בהכרעת גורלה של רשת 13 והמבנה העתידי של השוק, וזאת בדיוק בנקודת הזמן בה חוק השידורים של קרעי נמצא על סדר היום. הצעת החוק השנויה במחלוקת כוללת בתוכה סעיפים המאפשרים, לכאורה, ריכוזיות בבעלות על אמצעי תקשורת ומקלים על תאגידים גדולים לרכוש גופים מתחרים ללא המגבלות הקיימות כיום. אם חוק זה יעבור בכנסת בצל איומי הבג"ץ והמחאות הציבוריות, ייתכן והדרך תיסלל עבור דרהי לממש את רכישתו מבלי שרשות התחרות תוכל להתנגד באופן משמעותי. לעומת זאת, אם היועמ״ש תצליח לעצור את החקיקה או שבג"ץ יורה על ביטולה, דרהי עלול להיתקל בקשיים רגולטוריים משמעותיים, מה שעלול להחזיר לפתח האפשרות של קבוצת ההייטקיסטים או לגרום לבלווטניק לחפש מוצא אחר. תלות זו של השוק העסקי בהחלטות המחוקק והשופט יוצרת מצב של אי-ודאות קיצונית, המקשה על חברות התקשורת לתכנן את עתידן העסקי לטווח הארוך ומונעת השקעות בפיתוח תוכן ותשתיות.

השלכות כלכליות על שוק הפרסום והצרכן

הריכוזיות הפוטנציאלית בשוק התקשורת הישראלי, אם תתממש תחת החסות החקיקתית החדשה, צפויה להשפיע ישירות על כיסו של הצרכן הישראלי ועל עלויות השיווק של העסקים. כאשר גוף אחד שולט במספר ערוצי טלוויזיה, ספקיות אינטרנט ותשתיות סלולר, כוח המיקוח שלו מול המפרסמים גדל באופן משמעותי. מצב כזה עלול להוביל לעלייה במחירי הפרסום, מכיוון שהמתחרות יצטמצמו והביקוש לזמן אוויר יישאר גבוה. בנוסף, יש חשש כי ריכוז הכוח בידיים מעטות יוביל לירידה באיכות התוכן ובגיוון הדעות, כאשר קווי המדיניות המסחריים והפוליטיים נקבעים על ידי בעלי הון ספציפיים. חברות הפרסום והמדיה בישראל כבר מביעות דאגה עמוקה מהמגמה, ומזהירות כי הפחתת התחרות תפגע ביכולת שלהן לספק ללקוחותיהן חבילות שיווק יעילות ומגוונות. בטווח הארוך, עלול הדבר להוביל לעלייה במחירם של מוצרי צריכה בסיסיים, שכן יצרנים ונותני שירותים יעבירו את עלות הפרסום המוגבה קדימה אל הצרכן הסופי, וכך כל הכלכלה תשא במחיר של אי-סדר רגולטורי זה.

תגובת השוק ואי-הוודאות העסקית

שוק ההון והמשקיעים המוסדיים בישראל עוקבים בדאגה אחר ההתפתחויות הללו, והתגובות בבורסה לניירות ערך משקפות חששות ממשיים לגבי היציבות העסקית בענף. מניות התקשורת והטכנולוגיה הקשורות לתחום חוו תנודתיות גבוהה בימים שבהם פורסמו הידיעות על התקדמות חוק השידורים או על שינויים בהעדפות לרכישת רשת 13. משקיעים נמנעים כיום מלקיחת סיכונים גדולים בחברות תקשורת שאינן מוגנות על ידי בעלי הון חזקים, ומעדיפים לחכות לרגיעה פוליטית לפני שהם משקיעים הון. הבנקים וגופי המימון גם הם נזהרים יותר במתן אשראי לחברות אלה, בשל הסיכון המוגבר הכרוך בשינויים חקיקתיים פתאומיים שעלולים לשנות את כללי המשחק ן להפוך מודלים עסקיים רווחיים לבלתי כדאיים תוך זמן קצר. אי-הוודאות זו היא אויבה העיקרי של הצמיחה הכלכלית, וככל שהמאבק בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת והמחוקקת מתחדד, כך גדל הסיכון לפגיעה בפעילות העסקית התקינה במגזר. העסקים בישראל זקוקים ליציבות ולשקיפות כדי לתכנן את פעילותם, והמלחמה המתמשכת על אופייה של התקשורת הישראלית יוצרת אווירה של המתנה וזהירות יתר.

המשמעות הרחבה על הדמוקרטיה הכלכלית

מעבר להשלכות הישירות על שוק התקשורת והפרסום, המאבק הנוכחי מעלה שאלות יסוד לגבי אופייה של הדמוקרטיה הכלכלית בישראל. שוק חופשי מתבסס על תחרות הוגנת, על רגולציה שמונעת מונופולים ועל עיתונות חופשית שמשמשת ככלי ביקורת על השוק ועל השלטון. כאשר החקיקה משמשת ככלי לחזק בעלי הון מסוימים על חשבון אחרים, או כאשר היא מנסה לשתק קולות ביקורתיים בתקשורת הציבורית והמסחרית, עיקרון זה נפגע. נציגי העיתונאים ומועצת העיתונות מזהירים כי החוק המוצע הוא למעשה ניסיון להפוך את שידורי החדשות ל"שידורים מטעם" הממשלה, מה שמהווה סכנה לא רק לחופש הביטוי אלא גם ליכולת של הציבור לקבל מידע אמין ולא מוטה. מידע כזה הוא קריטי למשקיעים, ליזמים ולצרכנים כאחד בקבלת החלטות כלכליות מושכלות. פגיעה באיכות המידע עלולה להוביל להחלטות השקעה גרועות, לירידה באמון הציבור במוסדות הכלכליים ולבסוף לנזק לכלכלה כולה. לכן, המאבק על חוק השידורים הוא לא רק עימות טכני בין עורכי דין ופוליטיקאים, אלא צומת דרכים מכריע שיקבע את פניה של המשק והחברה בישראל לשנים הקרובות.