תוכנית הרכבת הקלה של גוש דן, שנחשבת לאחת מפרוייקטי התשתית הגדולים והמעניינים בישראל, הושקה רשמית ב-2018 עם תחזית לכניסה לשלב ההפעלה החלקית כבר ב-2025. לצד הצהרות מרשימות על שיפור התניידות ציבורית, צמצום זיהום האוויר ואיכות חיים עירונית, הפרויקט חווה עיכובים טכניים, בירוקרטיים ופיננסיים. עתה, הקרב על קו החוף וקו הצפון של הרכבת, המתוכננים להיות הפעילים עד 2030, מגיעים לשלב קריטי.

העיכובים והאתגרים

העיכובים נובעים בעיקר משלושה גורמים מרכזיים:
א. הקמת תשתיות תת-קרקעיות מורכבות בסביבה אורבנית דחוסה. העבודות חוצות רחובות מרכזיים, מחייבות פינוי תשתיות תת-קרקעיות קיימות ושיתופי פעולה בין רשויות מקומיות שונות.
ב. מצוקת עובדים מיומנים – בענף הבנייה בישראל חסרים כיום למעלה מ-10,000 פועלים בעלי הכשרה טכנית ברמה גבוהה. העלאת שכר ופיתוח תוכניות הכשרה לא הצליחו לצמצם לגמרי את הפער.
ג. התאמות סביבתיות – בשכונות הוותיקות של יפו ופתח תקווה, עבודות החפירה נתקלו בהתנגדויות של תושבים הסובלים מרעשי עבודה ואבק. הערכות סביבה קפדניות, ובדיקות קרקע, האריכו את לוח הזמנים.

השלב הנוכחי

לפי משרד התחבורה, נכון לסוף שנת 2024 החלק התת-קרקעי של קו הצפון (החל ממשכנות שאננים ועד כיכר ספרא) הגיע ל-60% ביצוע, וקו החוף (נמל תל אביב לכיוון צפון הרצליה) ל-55%. היקף התחנות המוכן עומד על 14 מתוך 24 מתוכננות, עם השקה הפיננסית להשלמת הקו המלא של 4.2 מיליארד ש"ח. לצד זאת, משרד התחבורה מבטיח כי בשליש השני של 2025 יסתיימו העבודות בקרקע שטוחה והתקנת הברזל, כך שהעברה לפסים ולמערכת אותות תחל לקראת סוף 2025.

התועלות הצפויות

הפרויקט ניצב במרכז תכנון אורבני חדשני, המאגד תחבורה ציבורית, שבילי אופניים, והולכי רגל. ההערכה היא שחיסכון בזמן נסיעה בממוצע יעמוד על 30-40 דקות יום-יומיות למשקיעי עבודה במרכז תל אביב. בניתוח כלכלי ראשוני, שפורסם ע"י משרד התחבורה, הפרויקט צפוי לצמצם פליטת גזי חממה ב-120 אלף טון ב-2035, ולחסוך למשק הישראלי כ-2.5-3 מיליארד ש"ח בשנה בעלויות דלק וזיהום אוויר.

החששות והביקורת

מעמדם התקציבי של היזמים – קונסורציום בראשות חברה זרה – מעורר תהיות בקרב מבקרי תקציבים. חלקם חוששים מהארכת תקציב הפרויקט מעבר ל-20% מההערכות הראשוניות, וכן מהשפעות על מחירי השכירות בתל אביב שיגיעו לשיאים חדשים בשל שיפור הנגישות האורבנית. בנוסף, קיימת סוגייה סביב אחזקת התשתיות בטווח הארוך: מי יממן את מערך התחזוקה של המנהרות והתחנות, והאם ההכנסות מכרטיסי הנסיעה יכסו את הוצאות התפעול?

העתיד: אופק 2030

המפתח להצלחת פרויקט הרכבת הקלה הוא המשך המשא ומתן המדוקדק בין הממשלה לרשויות המקומיות, מתן עדיפות לאישורי עבודות תשתית, והשקעה בהון האנושי – הרחבת הכשרות מקצועיות והעלאת שכר המהנדסים והטכנאים. אם יצליחו לגשר על פערי המימון ולסיים את העבודות עד 2030, צפויה מהפכה בשגרת הנסיעות בגוש דן, שהיא חוליית חנק תנועה מזה דורות. הצלחה זו יכולה לשמש מודל לפרויקטים עתידיים בערי הפריפריה הגדולות, ולהביא למהפכה תשתיתית רחבה בישראל.