ריכוז חסר תקדים בהתחדשות העירונית: 77% מהפרויקטים מרוכזים בעשר ערים בלבד
תל אביב בראש עם כמעט 2,000 דירות חדשות בהתחדשות עירונית, בעוד ערים רבות נותרות מאחור ללא כל פעילות
תל אביב בראש, הפריפריה מאחור: 77% מההתחדשות העירונית מרוכזים בעשר ערים בלבד
התחדשות עירונית הפכה בשנים האחרונות למנוע הצמיחה המרכזי של ענף הבנייה בישראל, אולם ניתוח חדש של נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שפורסם ביממה האחרונה בכלי התקשורת הכלכליים, חושף תמונה מדאיגה של ריכוזיות קיצונית. לפי הניתוח, במחצית הראשונה של השנה החלה בנייתן של כ-8,500 דירות במסגרת התחדשות עירונית, אך 77% מהן מרוכזות בעשר ערים בלבד. תל אביב-יפו מובילה בפער משמעותי עם 1,987 דירות חדשות, בעוד שבערים רבות אחרות, בעיקר בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, לא נרשמה כלל פעילות של התחדשות עירונית. הפער הזה מעלה שאלות קשות לגבי העתיד של ההתחדשות העירונית ככלי לאומי לחידוש מלאי הדירות בישראל, ומציב אתגר משמעותי בפני מקבלי ההחלטות במשרד הבינוי והשיכון וברשות להתחדשות עירונית.
הנתונים החדשים מצטרפים לשורה של פרסומים אחרונים המצביעים על פערים הולכים וגדלים בין מרכז הארץ לפריפריה. בפועל, ההתחדשות העירונית נסמכת על כדאיות כלכלית שמתבססת בעיקר על ערך הקרקע. בערים יקרות כמו תל אביב, רמת גן וגבעתיים, הוספת קומות לבניין קיים מאפשרת ליזם לממן את הריסת הבניין הישן, שיכון הדיירים בדירות חדשות וגדולות יותר, ועדיין להרוויח ממכירת הדירות הנוספות. בערים שבהן ערך הקרקע נמוך, החשבון הזה פשוט לא עובר, ולכן יזמים פשוט לא מגיעים לשם. התוצאה היא שהמדיניות הלאומית להתחדשות עירונית, שנועדה לחזק את הבניינים מול רעידות אדמה ולחדש את מלאי הדירות הישן, מתממשת בפועל רק במקומות שבהם היא כבר הייתה מתממשת ממילא.
המספרים שמאחורי הריכוזיות: תל אביב מובילה, ירושלים ורמת גן יורדות
הניתוח של נתוני הלמ"ס מגלה תמונה מגוונת גם בתוך גוש המרכז עצמו. תל אביב-יפו הובילה את התחלות הבנייה בהתחדשות עירונית במחצית הראשונה של השנה, כאשר בעיר החלה בנייתן של 1,987 דירות במסגרת ההתחדשות העירונית, מה שמהווה נתח ניכר מכלל הבנייה בעיר. גם ביבנה ובנס ציונה נרשמו התחדשויות שאחראיות ליותר מ-80% מהתחלות הבנייה, מה שמעיד על כך שהמגמה של הסתמכות כמעט מוחלטת על התחדשות עירונית כבר חדרה גם לערי הלוויין של גוש דן. לעומת זאת, בירושלים וברמת גן נרשמו ירידות גדולות בסגמנט זה, עובדה שמפתיעה במיוחד לאור העובדה שמדובר בערים מרכזיות עם מלאי בניינים ישן משמעותי.
הירידות בירושלים וברמת גן מצטרפות לתמונה שנחשפה בשבועות האחרונים, שלפיה תחום ההתחדשות העירונית מתמודד עם אתגרים מבצעיים משמעותיים. אחת הדוגמאות הבולטות היא הודעתה של הקבלנית נטע ליפשיץ, שהפסיקה באופן חד-צדדי את העבודות בפרויקט "יובל הצעירה" בירושלים, שביצועו עבור חברת קרסו נדל"ן. לפי דיווח של קרסו, הקבלנית הודיעה כי אינה יכולה להמשיך בביצוע העבודות, ובחברה ציינו כי מספר קבלנים כבר הביעו נכונות עקרונית להשלים את הפרויקט. המקרה משקף את הלחץ הכלכלי שבו נמצאות חברות הביצוע בענף ההתחדשות העירונית, בין היתר בשל עליית מחירי חומרי הבנייה, מחסור בעובדים וקשיים במימון פרויקטים ארוכי טווח.
balance פרשנות ביקורתית: הצד השני של המטבע
מאחורי הנתונים על ריכוז ההתחדשות העירונית בעשר ערים מסתתרת שאלה קשה: האם המדינה בעצם מפקירה את הערים הפריפריאליות? ראשי ערים רבות טוענים כי בלי סבסוד ממשלתי משמעותי, תושבי הפריפריה ימשיכו לגור בבניינים ישנים ורעועים בעוד המרכז מתחדש ללא הרף. ההימור של הממשלה על כוחות השוק עשוי להעמיק את הפער החברתי-גיאוגרפי בישראל.
ברמה הארצית, התמונה מקבלת משמעות נוספת לאור הנתונים של רשות מקרקעי ישראל, לפיהם מתחילת השנה שווקו במכרזי הרשות 35 אלף יחידות דיור בלבד, לעומת 92 אלף בכל השנה שקדמה לה. הירידה החדה בהיצע הקרקע הממשלתי מעלה חשש בשוק שההתחדשות העירונית תישאר מנוע הצמיחה הכמעט בלעדי של היצע הדירות החדשות בישראל, דבר שמגביר עוד יותר את החשיבות של פריסתה הגיאוגרפית. אם ההתחדשות העירונית לא תצליח להתפרס מעבר לעשר הערים המרכזיות, היצע הדירות החדשות במקומות אחרים עלול להתייבש לחלוטין, והלחץ על המרכז ילך ויגדל.
הכלכלה שמאחורי הפערים: מדוע יזמים לא מגיעים לפריפריה
מאחורי הריכוזיות הגיאוגרפית עומד מתווה כלכלי פשוט אך ברוטלי. פרויקט התחדשות עירונית מחייב את היזם לשלם לדיירים הקיימים דירה חדשה ומוגדלת, מימון מלא של תקופת השכירות בזמן הבנייה, הוצאות הריסה, חיזוקים ותשתיות, וכל זאת לפני שהוא מרוויח שקל אחד. כדי שהפרויקט יהיה כדאי, ערך הדירות החדשות הנוספות שהיזם בונה ומוכר צריך לכסות את כל העלויות הללו ולהותיר רווח. בערים יוקרתיות, היכן שדירת 4 חדרים נמכרת בכ-4 מיליון שקל, החישוב עובד. בערים כמו אופקים וטבריה, שבהן לא נרשמה כלל התחלת בנייה בהתחדשות עירונית במחצית הראשונה של השנה, החישוב פשוט לא עובר, ולכן אף יזם לא מתחיל לייצר פרויקטים שם.
המשמעות של הריכוזיות הזו אינה רק כלכלית אלא גם חברתית וביטחונית. בנייני השיכון הישנים בפריפריה הם בדיוק אלה שנמצאים בסיכון הגבוה ביותר במקרה של רעידת אדמה, והם גם אלה שזקוקים יותר מכל לחיזוק ולחידוש. הריכוז של הפעילות במרכז משאיר את הבניינים המסוכנים ביותר בדיוק במקומות שבהם אין כדאיות כלכלית לחדש אותם. משרד הבינוי והשיכון מנסה להתמודד עם הפער באמצעות סיוע ממשלתי לפרויקטים בפריפריה, אך הנתונים החדשים מראים כי הכלים הקיימים עדיין לא מספיקים כדי לשנות את התמונה הכלכלית הבסיסית.
הרחבת ההגדרה: האם ענף הבנייה לתקנים אירופיים יעזור?
במקביל לפרסום הנתונים על הריכוזיות, המועצה הארצית לתכנון ולבנייה עתידה לדון בשבוע הקרוב בפתיחת ענף הבנייה לתקינה האירופית, מהלך שעשוי לאפשר שימוש בחומרי בנייה קלים יותר בשלב השלד. המהלך, שמקודם במטרה לצמצם את תלותו של ענף הבנייה בבטון ובפלדה המיובאים ולהוזיל את עלויות הבנייה, עשוי להשפיע גם על כדאיות ההתחדשות העירונית בפריפריה. אם עלויות הבנייה ירדו באופן משמעותי, ייתכן שפרויקטים שהיו נמצאים מחוץ לגבול הכדאיות יגיעו לאזור הכדאי, והפער הגיאוגרפי יצטמצם. עם זאת, גורמים בענף מזהירים כי המעבר לתקינה אירופית מחייב בקרה איכותית מחמירה ורגולציה מלווה, כדי שהחיסכון בעלויות לא יבוא על חשבון איכות הבנייה ובטיחות הדיירים.
quiz האם ידעת ש…
לפי נתוני הלמ"ס, כ-17,670 דירות החלו להיבנות בשנה החולפת כתוצאה מהריסת בניין קיים והקמת בניין חדש, כאשר רובן המוחלט – כ-14,910 דירות – נבנו במסגרת תוכניות תמ"א 38/2 ופינוי-בינוי. במקביל, משך הבנייה הממוצע של בניין מגורים בישראל עומד כבר על 31.8 חודשים.
החשש מפני העמקת הפערים מתחבר גם לנתונים על חלוקת ההתחלות בין סוגי הבנייה השונים. לפי הלמ"ס, כמעט מחצית מהדירות שנבנו בהתחדשות עירונית בשנה החולפת הוקמו במחוז תל אביב, וכ-14,910 דירות מתוך כ-17,670 דירות שנבנו בהריסת בניין קיים והקמת בניין חדש נבנו במסגרת תוכניות תמ"א 38/2 ופינוי-בינוי. המספרים מלמדים כי ההסתמכות על כלים שנולדו בשנות האלפיים, כמו תמ"א 38, עדיין חזקה מתמיד, אך הם גם מראים כי הכלים הללו עובדים בעיקר במקומות שבהם הערך הנדל"ני כבר קיים. הצורך בכלים חדשים, כמו תמריצים מיסוייים ייעודיים לפריפריה, תכנון אזורי מטעם הרשויות עצמן, או מימון ממשלתי ישיר של פרויקטים בעלי חשיבות לאומית, הולך וגדל.
ההשלכות על שוק הדיור: מה קורה כשהביקוש מרוכז וההיצע מרוכז אך הפוך
הריכוזיות בהתחדשות העירונית משפיעה באופן ישיר על שוק הדיור בכללותו. כאשר רוב ההיצע החדש נבנה בעשר ערים מרכזיות, הביקוש לדירות בערים אלה נסחט כלפי מעלה, ומחירי הדירות בהן ממשיכים לעלות גם כשמחירי הדירות במקומות אחרים דווקא מתייצבים. במקביל, בערים שבהן אין התחדשות עירונית, מלאי הדירות הישן מזדקן ומתדרדר, והדור הצעיר שמחפש דירה במקום מגוריו נדרש להתפשר על איכות נמוכה יותר או לעבור למרכז, מה שמגביר עוד יותר את הלחץ על ההיצע שם. מעגל קסמים זה מקשה על הפריפריה להתחרות ומחזק את המשיכה של המרכז, בדיוק בתקופה שבה המדינה מנסה לעודד פיזור אוכלוסייה ותעסוקה.
גורמים בענף הנדל"ן מצביעים על כך שהפתרון חייב להיות מורכב ולא להסתכם בהטבות מיסוייות בלבד. בין הכלים שנדונים בשוק: קידום תוכניות התחדשות עירונית אזוריות במקום פרויקט אחר פרויקט, כפי שנעשה לאחרונה במתחם הפלמ"ח בשדרות בתל אביב, שם אישרה הוועדה המחוזית להפקדה תוכנית הכוללת 515 יחידות דיור בעשרה מבנים במקום 139 דירות קיימות. מעבר לתכנון האזורי, גורמים בענף מדברים על הצורך בהקמת גופי פיתוח ציבוריים שיקימו פרויקטים גם במקומות שבהם אין כדאיות פרטית, ועל הרחבת הסמכויות של הרשויות המקומיות לקדם תוכניות ביוזמתן. השאלה אם המדינה תצליח לפרוס את ההתחדשות העירונית מעבר לעשר הערים היא כעת אחת השאלות המרכזיות שעליהן ייבחן ענף הבנייה בישראל בשנים הקרובות.
בזמן שהמדינה מתמודדת עם האתגר של פיזור ההתחדשות העירונית, שוק הדיור הישראלי ממשיך להתמודד עם אתגרים נוספים במקביל. עליית משך הבנייה הממוצע ל-31.8 חודשים, מחסור בעובדים ובחומרי בנייה, וקשיים במימון פרויקטים ארוכי טווח מצטרפים לריכוזיות הגיאוגרפית ויוצרים תמונה מורכבת. יישוב הפערים בין המרכז לפריפריה דורש מהמדינה לחשוב מחדש על הכלים שבהם היא משתמשת, להרחיב את התמריצים לפרויקטים בערים הפריפריאליות, ולהבטיח שההתחדשות העירונית תמשיך לשרת את המטרה הלאומית שלמענה היא נולדה – חיזוק הבניינים הישנים, חידוש מלאי הדירות ושיפור איכות החיים בכל רחבי הארץ, ולא רק במקומות שבהם זה משתלם כלכלית.
עוד בנושא
שאלות נפוצות (FAQ)
-
לפי ניתוח של נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, במחצית הראשונה של השנה החלה בנייתן של כ-8,500 דירות במסגרת התחדשות עירונית, מתוכן 1,987 דירות בתל אביב בלבד.
-
הריכוז נובע מכדאיות כלכלית גבוהה יותר באזורים עם ערך קרקע גבוה, תשתיות מפותחות וביקוש גבוה לדירות. בערים רבות בפריפריה הפער בין עלות הפרויקט לערך הנכסים החדשים אינו מצדיק את ההשקעה.
-
הריכוז במרכז מצר על היצע הדירות בפריפריה ומוביל לעלייה במחירי הדירות במרכז, בעוד שהפריפריה מתקשה למשוך יזמים ומשפרת את איכות החיים בערים הוותיקות בגוש דן.