פערי ענק בין הרשתות: הסל הבסיסי מתייקר, והצרכן משלם עד 247 שקל יותר
בדיקות חדשות חושפות התייקרות חדה של סל מוצרי היסוד ברשתות השיווק, פערים של פי שניים בין הרשת הזולה ליקרה, ואימפריית נדל"ן בשווי 10 מיליארד שקל שהרשתות בונות על גב הצרכנים
הצרכן הישראלי מוצא את עצמו שוב בעין הסערה: בדיקות חדשות שפורסמו ביממה האחרונה בכלי התקשורת הכלכליים חושפות תמונה מטרידה על התייקרות מואצת של סל מוצרי המזון הבסיסי, על פערי מחירים של פי שניים בין רשת לרשת ועל האופן שבו רשתות השיווק הגדולות ממשיכות לצבור עושר ריאלי על גב הסל הביתי. מדובר בשילוב שמעורר דיון ציבורי סוער, ומחדד את השאלה הישנה והחדשה כאחד: מי באמת משלם את המחיר של יוקר המחיה בישראל.
התנפחות חשבון הקניות: כמעט פי חמישה מקצב ההתייקרות הקודם
בדיקה שפורסמה בסוף השבוע ב"TheMarker" סרקה סל של 80 מוצרי מזון ברשתות השיווק הגדולות ומצאה כי בתקופה שמאז 2022, ארבע שנות פעילות של הממשלה הנוכחית, שיעור ההתייקרות של הסל היה גבוה כמעט פי חמישה משיעור ההתייקרות בתקופה המקבילה בין 2018 ל-2022. מדובר בקפיצה שאינה ניתנת להסבר באמצעות האינפלציה הכללית בלבד, ומעידה על שינוי עמוק בשוק המזון הישראלי. החוקרים שעמדו מאחורי הבדיקה מצביעים על שילוב של היעדר טיפול ממשלתי מספיק לצד השפעות המלחמה, שאפשרו לחברות המזון וליבואנים להעלות מחירים בקצב שלא נראה בישראל זה שנים.
אחד הממצאים הבולטים בבדיקה נוגע לפער בין סוגי הסניפים: בסניפים השכונתיים של הרשתות עלה מחיר הסל בכ-19.6%, בעוד שבסניפי המוזלים נרשמה התייקרות של כ-14.5%. כלומר, בדיוק הצרכנים שנאלצים לקנות קרוב לבית, מסיבות של נגישות, גיל או היעדר רכב, שילמו את המחיר הגבוה ביותר. הממצא מצטרף לתופעה שתועדה בתקופות חירום קודמות, שבהן דווקא המרכזים המסחריים השכונתיים והחנויות הקטנות גבו פרמיה של עד 30% על אותם מוצרים בהשוואה לקניונים.
lightbulb טיפ מהמומחה
לפני כל קנייה שבועית מומלץ להשוות את המחיר ליחידת משקל ולא את מחיר האריזה, משום שרשתות מקטינות אריזות תוך שמירה על המחיר הנומינלי. בנוסף, מוצרים בפיקוח מחירים חייבים לעמוד בתקרה החוקית בכל סניף, ולכן כדאי לבדוק תגיות מחיר בקופה ולהתלונן ברשות להגנת הצרכן במקרה של חריגה.

247 שקל הפרש על אותו סל: הפער בין הרשתות ממשיך להתרחב
במקביל, בדיקת מחירים שפורסמה ב"ביזפורטל" מצאה כי אותו סל קנייה שבועי סטנדרטי עשוי להיות יקר בכ-247 שקל יותר ברשת היקרה לעומת הרשת הזולה. הבדיקה, שסרקה 40 מוצרים בסיסיים, מצאה פער חציוני של כ-38% בין הרשת הזולה ליקרה, ופערים בולטים עוד יותר במוצרים ספציפיים: אותה חטיף במבה נמכר בסניף אחד ב-3.90 שקל ובאחר ב-7.90 שקל, כלומר פי שניים על מוצר זהה מתוצרת אותו יצרן. המשמעות המעשית היא שהצרכן שאינו משווה מחירים משלם בפועל מס שקוף, והמשמעות המבנית היא שהתחרות בענף נכשלת בתפקידה כמנגנון שוויון מחירים.
הפערים אינם מקריים. הם משקפים מודל עסקי שבו חלק מהרשתות מנפחות שולי רווח במוצרים שהצרכן אינו משווה בקפידה, תוך פרסום מחירי מוצץ נמוכים בקטגוריות רגישות. מחשבוני השוואת מחירים לפי מוצר, שחלקם זמינים היום לציבור בחינם, הופכים לכלי מרכזי עבור משקי בית שנאבקים על כל שקל, אך הם גם חושפים את היקף התמחור המפלה שהתקבע בענף.
אימפריית הנדל"ן של רשתות המזון: 10 מיליארד שקל מעל המדפים
החשיפה שעוררה אולי את הדיון הציבורי הרחב ביותר ביממה האחרונה נוגעת לפעילות הנדל"נית של רשתות השיווק. בדיקה שפורסמה ב"TheMarker" מצאה כי שופרסל, רמי לוי ויוחננוף מחזיקות יחד נכסי נדל"ן בשווי של כ-10 מיליארד שקל, החורגים מהצורך התפעולי שלהן עצמן: לצד מבני המסחר שלהן, הרשתות מחזיקות מרכזים מסחריים, בנייני משרדים, קרקעות למגורים ואף נכסים למלונאות. בשופרסל מסבירים בפנים את האסטרטגיה בחשש מתמיד להישאר בידיים ריקות, ומזכירים היטב את גורלה של מגה. רמי לוי, לפי הבדיקה, השקיע את רוב הדיבידנדים שחולקו לבעלי השליטה בנדל"ן, וביוחננוף צברו נכסים ללא חובות משמעותיים.
balance פרשנות ביקורתית: הצד השני של המטבע
נציגי ענף המזון טוענים כי ההתייקרויות משקפות בראש ובראשונה עלייה בעלויות תשומות הגלם, מטבע חזק יחסית של השקל, עלויות אנרגיה ושינוע, ודרישות רגולטוריות כבדות. לדבריהם, הרשתות פועלות בשולי רווח דקים בקטגוריית המזון הטרי, והאשמת המונופולים בלבד מסתירה את הכשל התחרותי בייצור וביבוא, שם נקבעים בפועל המחירים לפני שהסחורה מגיעה למדף.
הנתון מציב באור חדש את הטענה הציבורית הרווחת כי ענף המזון בישראל סובל מכשל תחרותי שמניב רווחים עודפים. כאשר רשתות מצליחות להפוך רווחים מקמעונאות מזון לתיקי נדל"ן בהיקפים כאלה, קשה לקבל את הנרטיב של שולי רווח דקים ושל עלייה בלתי נמנעת בעלויות שמועברת במלואה לצרכן. ברשות התחרות ובמשרד האוצר ממשיכים להתמודד עם ועדת נתניהו לתחרות בענף המזון, שהמלצותיה עודכנו לאחרונה, אך היישום בפועל של פתיחת השוק לייבוא מקביל ולמתחרים חדשים מתנהל בעצימות שאינה משתווה לקצב ההתייקרויות.
פיקוח המחירים: הרשת הביטחון שדווקא עובדת, בתנאים מצומצמים
בתוך התמונה העגומה יש גם נקודת אור יחסית: מוצרי המזון בפיקוח מחירים. חלב 3% בקרטון, לחם אחיד, גבינות ייצוגיות וביצים נמצאים תחת מחיר מרבי שנקבע בחוק וחל על כל חנות באשר היא, כולל המכולת השכונתית. חלב 3% מוגבל כיום ל-7.35 שקל וביצים בגודל L ל-14.24 שקל לתריסר. הבעיה היא שרשתות ויצרנים מגלים יצירתיות בהוצאת מוצרים ממעגל הפיקוח באמצעות שינוי גודל האריזה או מיתוג מחדש, וכך חלק הולך וגדל מהסל בסיסי יוצא מההגנה החוקית. לצרכן עומדת כיום זכות ברורה להתלונן ברשות להגנת הצרכן במקרה של חיוב מעל התקרה, והגשת תלונה ממוסדת בגין גביית יתר על מוצר בפיקוח היא אחת הדרכים היעילות ביותר לאכיפת ההגנה.
הצרכן כבלש: המהפכה השקטה בהרגלי הקנייה
התייקרויות מתמשכות שינו גם את אופן הקנייה עצמו. הצרכן הישראלי כבר מזמן אינו נכנס לסופר וממלא עגלה על בסיס הרגל, אלא מתכנן מסלול קנייה מורכב שמשלב סניף מוזל לפירות וירקות, אפליקציות השוואה, קודי קופון וקניות מאוחדות שנועדו לפזר עלויות. בעולם שבו כל שקל נבחן בשבע עיניים, תיארו לאחרונה בכלי הכלכלה תופעה שבה הצרכן הפך לבלש ולצייד הזדמנויות, שמרגיש שהוא צריך "לנצח את המערכת" כדי שלא לשלם יותר מדי על אותם מוצרים. מגמה זו משנה גם את מאזן הכוחות בענף: רשתות שנתפסות כיקרות מדי סופגות נזק תדמיתי מידי, והדיון הציבורי סביב כל בדיקת מחירים הפך לכוח שוק לכל דבר.
מה המדינה יכולה לעשות, ומה היא עושה בפועל
המערך הרגולטורי עצמו נמצא תחת ביקורת ציבורית. דו"ח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה קבע כי מערך הגנת הצרכן נשחק דווקא בתקופה שבה יותר ישראלים נפגעים: מספר התלונות לרשות להגנת הצרכן הוכפל בתוך שנתיים, אך מספר הליכי האכיפה צנח, ורק 22% מהעיצומים שהוטלו אוששו ונגבו בפועל. על רקע זה, החשיפות האחרונות על פערי המחירים ועל הנדל"ן של הרשתות מגבירות את הלחץ הציבורי לקדם רפורמות משמעותיות: הרחבת הייבוא המקביל, חיזוק הכלים הדיגיטליים להשוואת מחירים, ואכיפה אמיתית של חוק חובת גילוי המחיר ושל חוק הגנת הצרכן.
בינתיים, עולה גם הכלי המשפטי. התביעות הייצוגיות בתחום הצרכנות ממשיכות להוות מנוע מרכזי לתיקון עוולות בשוק המזון, ובימים האחרונים נרשמו התפתחויות גם בהליכים שנוגעים ליחסי עוסק-צרכן ברשתות השיווק, כולל אישור של תביעה ייצוגית נגד ניכוי חוסרים משכר קופאים באחת הרשתות הגדולות. הצרכנות הישראלית, מסתמן, נכנסת לעידן שבו האכיפה מגיעה משני כיוונים: מהרגולטור שנלחץ מלמטה, ומהציבור שמפסיק לקבל בהכנעה את תגיות המחיר שעל המדף.
menu_book מילון מונחים כלכליים רלוונטיים
- ייבוא מקביל:
- ייבוא של מוצרים זהים מיצרן זהה שאינו באמצעות היבואן הבלעדי, במטרה להגביר תחרות ולהוזיל מחירים לצרכן.
- פיקוח מחירים:
- מנגנון שבו קובעת המדינה מחיר מרבי חוקי למוצר בסיסי, החל על כל עוסק, ובכלל זה רשתות שיווק וחנויות קטנות כאחד.
- תביעה ייצוגית:
- הליך משפטי שבו תובע יחיד מייצג קבוצה גדולה של נפגעים מאותה עוולה עסקית, כדי לפצות ציבור צרכנים ולתקן התנהגות שוק.
- מחיר מוצץ:
- מחיר נמוך שמפורסם על מוצר ספציפי ורגיש לצרכן, במטרה למשוך לקוחות, בעוד שולי הרווח מנופחים בשאר מוצרי הסל.
שאלות נפוצות (FAQ)
-
בדיקת סל של 80 מוצרי מזון ברשתות השיווק הגדולות מצאה כי בתקופה של ארבע שנים תחת הממשלה הנוכחית, שיעור ההתייקרות היה גבוה כמעט פי חמישה מהתקופה המקבילה לפני כן. בסניפים השכונתיים המחיר עלה בכ-19.6%, ובסניפי המוזלים בכ-14.5%.
-
לפי בדיקות מחירים עדכניות, צרכן שמבצע קנייה שבועית סטנדרטית עשוי לשלם כ-247 שקל יותר עבור אותו סל מוצרים ברשת היקרה. בבדיקת 40 מוצרים בסיסיים נמצא פער חציוני של כ-38% בין הרשת הזולה ליקרה, ועל מוצרים בודדים כמו במבה הפער מגיע לפי שניים.
-
למוצרים בפיקוח מחירים כמו חלב 3%, לחם אחיד וביצים קובעת המדינה מחיר מרבי שאסור לעסק לעבור בכל חנות, כולל במכולת השכונתית. חלב 3% בקרטון מוגבל כיום ל-7.35 שקל וביצים בגודל L ל-14.24 שקל לתריסר. עם זאת, כשמשנים את גודל האריזה חלק מהמוצרים יוצאים מהפיקוח, ולכן כדאי להשוות מחיר ליחידת משקל.
-
בדיקה עדכנית מצאה כי שופרסל, רמי לוי ויוחננוף מחזיקות נכסי נדל"ן בשווי כ-10 מיליארד שקל, הכוללים מרכזים מסחריים, בנייני משרדים וקרקעות למגורים ולמלונאות. הנתון מצביע על כך שהרשתות מנתבות חלק ניכר מהרווחים שנצברו מהצרכנים לנדל"ן, ומחזק את הטענה כי חוסר התחרות בשוק המזון מייצר רווחים עודפים.