מלחמת השכירות מול החזרה לשגרה: המאבק על אופי הצריכה בישראל

שינוי פרדיגמה בהתנהגות הצרכנית מול המציאות הביטחונית

המשק הישראלי עדיין מתאושש מההלם הראשוני של המערכה הצבאית הנוכחית, אך נתונים עדכניים מצביעים על שינוי מהותי בפסיכולוגיה של הצרכן הישראלי שמבדיל את המצב הנוכחי מזה שאפיין את המבצעים הקודמים. אייל בן-חיים, המשנה למנכ"ל ישראכרט, מציין בראיון כי בניגוד לתקופות קודמות שבהן המשק נכנס למעין קיפאון והציבור הפסיק לצרוך, הפעם יש סירוב ברור של הציבור להיכנס למצב של תרדמה כלכלית. נתוני כרטיסי האשראי מלמדים כי היקף העסקאות חזר לעלות, והצרכנים מגלים נכונות גבוהה יותר לצאת מהבתים, לבלות ולרכוש מוצרים, גם אם המחירים אינם נוחים וגם אם התחושה הכללית היא של אי-ודאות. תופעה זו של "חזרה לשגרה" כפויה יוצרת פרדוקס כלכלי: מצד אחד הביקוש חוזר, מה שיכול להניע את הגלגלים העסקיים, אך מצד שני, הוא חושף את הקשיים התפעוליים והפיננסיים שהעסקים צוברים במהלך התקופה, שכן העלות השולית של כל עסקה עלתה באופן דרמטי. הצרכנים, כך נראה, מנסים לשמור על תחושת שליטה חיובית על חייהם דרך צריכה, אך הם נתקלים בשוק שהשתנה, בו המחירים גבוהים יותר והשירותיות עדיין פגועה באזורים מסוימים.

המעבר מהירות להתנהלות עסקית בצל האזעקות

המעבר המהיר של הציבור מהישארות בבית לפעילות כלכלית שוטפת מציב את העסקים, ובמיוחד את הקמעונאות הגדולה, בפני אתגרים ניהוליים מורכבים. מצד אחד, רשתות השיווח והקמעונאות מעוניינות לנצל את החזרת הביקוש להגדלת המכירות ולפינוי מלאי שהצטבר, אך מצד שני, הן נדרשות להתמודד עם עלויות הפעלה מוגברות שנגרמו בשל הצורך בשמירה מיוחדת, בקליטת עובדים מילואים ובהפסדי יום עבודה במהלך הימים שבהם השגרה הופרה. בניגוד למלחמות קודמות שבהן הציבור היה זהיר יותר בכיסו ונמנע מרכישות עסקיות גדולות, השיח הציבורי השתנה וישנה דרישה לחזור לחיים נורמליים ככל שניתן, מה שמביא לעלייה במכירות בתחומים כמו אופנה, הוסטפוד ובילויים. עם זאת, העלייה בצריכה אינה מתפרשת כחזרה מלאה לימים שלפני המלחמה, אלא כצורה של התמודדות חברתית עם המציאות, שבה הצרכן מוכן לשלם יותר כדי לשמור על תחושת שגרה, תוך שהוא מקפיד יותר על השוואת מחירים וחיפוש אחר מבצעים. הרשתות מנסות להתאים את עצמן למציאות זו באמצעות השקת מבצעים מותאמים אישית, הרחבת שעות הפעילות ושיפור הנגישות הדיגיטלית, אך הן עדיין נתונות לחסדי ההתפתחויות הביטחוניות שעלולות להשבית את הפעילות בכל רגע נתון.

העימות הגובר בין רשתות הקמעונאות לבעלי הקניונים

אחד הסימנים הבולטים ביותר למתיחות הכלכלית השוררת כיום הוא העימות הפתוח והגובר בין בעלי רשתות הקמעונאות הגדולות לבין חברות נדל"ן המנהלות קניונים, כאשר נקודת המחלוקת המרכזית נסובה סביב דמי השכירות בתקופת החירום. בשבועות האחרונים התגברה הלחץ מצד איגוד לשכות המסחר על בעלי הקניונים הגדולים, ובראשם עזריאלי ומליסרון, לגבש מתווה הקלות משמעותי בדמי השכירות בדומה למתווה שהושג בזמן משבר הקורונה. הרשתות טוענות כי למרות החזרה היחסית של הציבור לקניונים, הפדיון ותנועת הקונים עדיין נמוכים באופן משמעותי בהשוואה לתקופה המקבילה בשנים רגילות, וכי דמי השכירות הגבוהים הופכים את ההחזקה של החנויות לבלתי כדאית. ברקע הדברים עומדת התקנה הממשלתית שקבעה כי בעלי עסקים שמחזורם השנתי אינו עולה על 400 מיליון שקל יהיו זכאים לפטור מתשלום דמי שכירות או להנחה משמעותית בהם, אולם רשתות גדולות כמו פוקס, המשתייכות לקבוצת פוקס-ויזל, נמצאות מחוץ להיקף זה ונדרשות לשלם מחיר מלא.

איומי חרם תשלומים והמשבר במודל השכירות המסורתי

המתח הגיע לשיאו כאשר הראל ויזל, מנכ"ל קבוצת פוקס ובעל השליטה בה, שיגר מכתב חריף לבעלי הקניונים בו הודיע על כוונתו להקפיא את תשלומי דמי השכירות אם לא יושג מתווה הקלות משמעותי. ויזל טען במכתבו כי למרות שפיקוד העורף אישר את פתיחת החנויות והקניונים, הלקוחות עדיין חוששים להגיע למרכזים מסחריים גדולים ופתוחים בשל האיום הטילים, מה שמוביל לפדיונים נמוכים שאינם מצדיקים את דמי השכירות המופקים על בסיס שטח ולא על בסיס הכנסות. בעלי הקניונים מצידם, ובראשם עזריאלי ומליסרון, טוענים כי התקנות הממשלתיות אינן מחייבות אותם להעניק הנחות לעסקים הגדולים מעבר למה שנקבע בחוק, וכי הם סופגים אף הם נזקים כלכליים כבדים כתוצאה מהמצב. איום ההקפאה בתשלומים, המעוגן במכתב ההתראה של ויזל, מהווה צעד חריג ודרמטי שעלול להוביל לעימות משפטי יקר וממושך, ובמקביל להצית תקדים שעלול לשמש עסקים נוספים המתקשים לעמוד בתשלומים. נשיא איגוד לשכות המסחר, אמיר היימן, אף הציב לבעלי הקניונים אולטימטום של 48 שעות להציג מתווה שישקף חלוקה הוגנת של הנטל, אחרת יופעלו צעדים נוספים, לרבות השעיית הוראות קבע והפסקת תשלומים.

עליית עלויות הלוגיסטיקה והשפעתה על מדפי החנויות

במקביל למאבק הפנימי בין העסקים לבעלי הנכסים, מתמודד המשק הישראלי עם עלייה חדה בעלויות הלוגיסטיקה ושרשרת האספקה, שמשפיעה ישירות על מחירי המוצרים לצרכן. דיווחים עדכניים מצביעים על מאות משאיות עמוסות בסחורות התקועות במעבר הגבול עם ירדן, תופעה שיוצרת מחסור בסחורות וגורמת לעלייה משמעותית בעלויות האחסנה והטיפול במטען. תעשיינים בשוק מזהירים כי העיכובים במעבר הסחורות, הנובעים הן מהמצב הביטחוני והן משיקולים לוגיסטיים, מכבידים עליהם בעשרות אלפי שקלים ביום בגין אחסנת משאיות שלא יכולות להמשיך בדרכן, עלויות שבסופו של דבר מועברות לצרכן הסופי בצורת התייקרויות. יתר על כן, ענף ההובלה האווירית סופג מהלומה קשה עם צמצום של עד 80% בקיבולת המטען המוטס, חלקה כתוצאה מהפסקת טיסות וחלקה כתוצאה מעליית מחירי הדלק והביטוח. מצב זה מאלץ יבואנים ויצרנים להסתמך על דרכי שילוח יקרות יותר או איטיות יותר, מה שמגביר את הלחץ האינפלציוני ומקשה על הקמעונאים לשמור על יציבות המחירים.

"מס המלחמה" על צריכה מקומית והיעדר הפתרונות

העלייה המשולבת בעלויות השכירות, הלוגיסטיקה והתפעולה יוצרת מציאות שבה צריכה מקומית נהייתה יקרה באופן משמעותי, תופעה שזכתה לכינוי "מס המלחמה" בשיח הכלכלי. השוואות מחירים מראות כי רכישת מוצרים בישראל, בעידן המתח הביטחוני, עשויה לעלות לצרכן כ-30% יותר מאשר רכישת אותם מוצרים דרך ערוצים מקבילים או מחו"ל, בין היתר בשל חוסר היכולת להתחרות על מחירי המשלוח והייבוא. תעשיינים וקמעונאים טוענים כי הם נדרשים לגייס משאבים נוספים כדי לשמור על שרשרת האספקה, החל משכירת מחסנים נוספים לאחסון חירום ועד לשילוב מנגנוני ביטחון מוגברים, כולל העסקת מאבטחים והקמת מקלטים במתחמי הקניות. עלויות אלו, שלא היו קיימות בתקופה הרגילה, נצברות לסכומים של מיליוני שקלים ומאלצות את העסקים לבחור בין ספיגת ההפסדים לבין העברתם לצרכן במחיר המוצר הסופי. במצב זה, גם אם הצרכן חפץ צרכו לתמוך בכלכלה המקומית ולסייע לעסקים הסובלים מהמלחמה, החסמים המחיריים הופכים את המשימה לקשה יותר ויותר, מה שמוביל לעלייה בפער החברתי ולצמצום כוח הקנייה הריאלי של משקי הבית.

התערבות המדינה והמאבק על הסל של המדינה

מול העלייה במחירים והקשיים התפעולתיים, מנסה משרד הכלכלה וועדת הכלכלה של הכנסת להניע מספר מהלכים רגולטוריים שנועדו להקל על הצרכן הישראלי, אך היישום בפועל נתקל בקשיים ועיכובים. אחד המהלכים המרכזיים הוא אישור תיקון לתקנות תווי הקנייה וכרטיסי המתנה, שנועד לחזק את ההגנות על הצרכן ולהקל על השימוש בתווים שהונפקו לפני המלחמה. התיקון, שאושר לקריאה שנייה ושלישית, מצמצם את חובת ההודעה על פקיעת התוקף של השוברים, מאריך את תוקפם במקרים מסוימים ומחייב את העסקים להציע החזר כספי תמורת שוברים שלא נוצלו, צעד שנועד למנוע את אובדן הכספים של הציבור בגין תווים ש"קפאו" במגירות. עם זאת, המהלך הצפוי והמיוחל ביותר, יישום תוכנית "הסל של המדינה", עדיין לא יצא אל הפועל, למרות הצהרותיו של שר הכלכלה ניר ברקת על הרצון להניע אותו לפני חג הפסח. עיכובים במימוש התקציב המיועד לפרסום התוכנית, כולל הקצאת 1.6 מיליון שקל לקמפיין שיווקי ולמעורבות של משפיענים, מנעו את חלוקת המלגות וההנחות לציבור, מה שמשאיר את הצרכנים ללא פתרון ממשי להתייקרות מצרכי היסוד.

הפער בין החקיקה לבין השטח

הפער בין החקיקה והכוונות הטובות של המחוקק לבין המציאות בשטח הופך ברור יותר ככל שהזמן חולף. ועדת הכלכלה אכן קידמה נושאים הקשורים להגנת הצרכן, כגון קיצור תקופת ההיעדרות הנדרשת לקבלת דמי הבראה בעקבות פציעה במילואים מ-14 ימים ל-10, צעד שנועד להקל על המעסיקים ולהגדיל את הכוח האנושי הזמין. כמו כן, פורסם מסמך הבהרה לציבור לגבי השינויים בתקנות השוברים, במטרה למנוע בלבול ולהבטיח שהעסקים ימלאו אחר חובותיהם המשפטיות. עם זאת, בעוד שההיבטים הרגולטוריים הקטנים מטופלים, הבעיות המבניות והכלכליות הגדולות נותרות ללא מענה. דוגמה בולטת לכך היא המאבק סביב דמי השכירות, שבו המדינה קבעה תקנה חלקית שאינה מספקת את הצרכים של הרשתות הגדולות ואינה מכריחה את בעלי הקניונים לשתף פעולה במתווה כולל. בנוסף, העיכוב ביישום "הסל של המדינה" מדגיש את הקשיים הבירוקרטיים והתקציביים שמונעים מהממשלה לספק סיוע ישיר ומהיר למשקי הבית בזמן משבר, ומותיר את הצרכנים להסתמך על עצמם ועל יכולותיהם הכלכליות המצומצמות.

המיפוי הכלכלי הנוכחי מצביע על כפיות כפולות: הצרכן הישראלי מפגין חוסן מרשים ורצון לחזור לשגרה, אך הוא נתקל בשוק שמתקשה לספק את הביקוש במחירים סבירים. מאבק השכירות בקניונים, עלויות הלוגיסטיקה המוגברות והעיכוב בסיוע הממשלתי יוצרים סערה מושלמת שמאיימת לדכא את הצמיחה המתונה שהחלה להופיע. היכולת של המשק להתגבר על המשבר הנוכחי תלויה לא רק בהתנהגות הצרכן, אלא במידה רבה ביכולתם של הגורמים העסקיים והממשלתיים להגיע להסכמות ולמתווה שיאפשרו חלוקת הנטל בצורה הוגנת. עד שיתברר האם יצליחו לגשר על הפערים העמוקים, יימשך המצב שבו כוח הקנייה מתכווץ, המחירים נותרים גבוהים והאי-ודאות הכלכלית ממשיכה ללוות את היומיום הישראלי.