סל המזון מתייקר כמעט פי חמישה מהקצב הקודם: הבדיקה שחושפת את הפער בין הקופה לציבור
בדיקה חדשה של סל 80 מוצרי מזון ברשתות השיווק מצביעה על האצה חדה בהתייקרות, על פער של חמישה אחוזים בין סניפים שכונתיים למוזלים, ועל השאלה שמטרידה מיליוני משקי בית: מה בדיוק מאפשר לרשתות להעלות מחירים בלי שאף אחד קם
בדיקה חדשה שפורסמה בימים האחרונים ונועדה לבחון את התנהלות מחירי המזון בארבע השנים תחת הממשלה הנוכחית מצביעה על תמונה שקשה לעקוף: סל של 80 מוצרי מזון ברשתות השיווק הגדולות התייקר בתקופה זו בקצב שגבוה כמעט פי חמישה מאשר בארבע השנים שקדמו להן. הבדיקה, שפורסמה ב"TheMarker", מעמידה את הפער בין הנתונים לבין השיח הציבורי במרכז הדיון הכלכלי, בזמן שיוקר המחיה כמעט ונעלם מהכותרות וממסדר היום של מקבלי ההחלטות.
לפי הנתונים, הפער בין סוגי הסניפים חד לא פחות מהמגמה הכללית: בסניפים השכונתיים של הרשתות עלה מחיר הסל בכ-19.6%, ואילו בסניפי המוזלים עליית המחיר עמדה על כ-14.5%. מדובר בפער של קרוב לחמישה אחוזים בין שני פורמטים של אותן רשתות בדיוק, פער שמעמיד את הצרכן מול שאלה של נגישות ולא רק של בחירה. מי שנאלץ לקנות בסניף השכונתי בשל היעדר רכב, מרחק או זמן, משלם בפועל מחיר גבוה יותר עבור אותו סל מוצרים, ומשקי הבית החלשים ביותר הם אלה שנמצאים בצד היקר של המשוואה.
ההתייקרות שנעלמה מהמסך
בראיון לפודקאסט "האינטרסנטים" של TheMarker אמר פרופ' איתי אטר מאוניברסיטת תל אביב כי אין באפשרותם של החוקרים להסביר את ההתייקרות החדה של סל המזון באמצעות עליית מע"מ, מחירי החשמל והדלק בלבד, כלומר באמצעות הרכיבים שבשליטה ממשלתית או גלובלית. לדבריו, נותר חלק משמעותי של ההתייקרות שאינו מוסבר בגורמים המוכרים, והוא מקורו בשוק עצמו. אטר התייחס גם לזווית שבה מתמקדת הבדיקה החדשה: "כשהציבור לא כועס והתקשורת לא מדווחת, יש הזדמנות פז להעלות מחירים".
הטענה הזו נשענת על מנגנון שכבר הוכח בשווקים רבים: התנהגות מחירים של רשתות קמעונאיות מושפעת לא רק מעלויות אלא מרמת הלחץ הציבורי והתקשורתי. בתקופות שבהן נושא יוקר המחיה מנוהל באגרסיביות בשיח הציבורי, לרשתות יש תמריץ לוותר על העלאות או לספוג חלק מהעלויות. בתקופות שבהן המיקוד הציבורי עובר לנושאים אחרים, התמריץ מתהפך. הבדיקה החדשה מראה כי בשנים האחרונות התמריץ עבד לטובת המוכרים ולא לטובת הקונים.
balance פרשנות ביקורתית: הצד השני של המטבע
מנגד, נציגי הרשתות טוענים לאורך זמן כי עלויות התשומות, האנרגיה, השכר וההובלה תפחו גם הם בשנים האחרונות, וכי הרווחיות במזון בישראל אינה חריגה ביחס לענפים אחרים. יש גם שמצביעים על כך שסל קנייה ממוצע הוא מבנה סטטיסטי שאינו בהכרח משקף את סל הצריכה של משק הבית הפרטי, וכי מבצעים אגרסיביים מקזזים חלק מהעליות במחירי המדף.
מה מאפשר את גל ההתייקרויות
החוקרים שערכו את הבדיקה מצביעים על שני גורמים מרכזיים: היעדר טיפול ממשלתי עקבי בשוק המזון והשפעות המלחמה, שביחד איפשרו לחברות להעלות מחירים ללא תגובה מספקת מהרגולטור או מהשוק. יש לזכור כי התקופה שנבדקה כללה את תקופת המלחמה ואת המערכות הביטחוניות שהתלוו אליה, תקופות שבהן משקי הבית הישראלים היו עסוקים בעניינים אחרים לגמרי. על רקע זה, הפער בין הרגשת הציבור לבין המציאות בקופה הלך והתרחב.
הנושא מקבל משנה תוקף לאור ממצאים שפורסמו במקביל באתרי הכלכלה בימים האחרונים. בביזפורטל פורסמו נתונים לפיהם הכנסה חודשית ממוצעת של משק בית בישראל הגיעה בשנה האחרונה שנבדקה לכ-27.2 אלף שקל ברוטו ולכ-22.6 אלף שקל נטו, מול הוצאה כספית חודשית של כ-15.4 אלף שקל. הפערים בין העשירונים חדים: הכנסה נטו של כ-49.5 אלף שקל בעשירון העליון מול כ-7.3 אלף שקל בעשירון התחתון. משקי בית בעשירונים התחתונים מוציאים חלק גדול יותר מההכנסה שלהם דווקא על מזון, ולכן ההתייקרות בסניפים השכונתיים שבהם הם קונים פוגעת בהם בצורה רגרסיבית.
הרשתות בצומת: קרפור בין תוכנית ממשלתית שהסתיימה להנפקה
על רקע הממצאים, אחת השחקניות המרכזיות בשוק מצויה בימים אלה בנקודת מפנה. על פי פרסום בTheMarker, קרפור ישראל ספגה ביקורת ציבורית וחוותה טלטלה ניהולית לאחר סיום תוכנית "הסל של ישראל" של משרד הכלכלה, תוכנית שסייעה להתיישבות ולמשקי בית בפריפריה אך לפי הפרסום פגעה בתוצאות החברה ויצרה קשיים תפעוליים והגבילה את מדיניות ניהול המבצעים שלה. המנכ"לית ענבל הרסון קיבלה לפי הפרסום הזדמנות לבנות מחדש את החברה לקראת ההנפקה הצפויה שלה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. המשמעות עבור הצרכן היא שקרפור תיאלץ לשקם את עצמה מהרומן העכור עם משרד הכלכלה, וככל הנראה בדרך של תחרות מחירים מחודשת.
הפער בין הפורמטים באותן רשתות
הממצא לפיו סניפים שכונתיים יקרים בכ-19.6% מול סניפי מוזלים בכ-14.5% מציב בפני הרשתות דילמה תדמיתית. מצד אחד, פורמט השכונתי נועד להנגיש מזון בסמיכות לבית הלקוח, ולכן עלויות ההפעלה שלו גבוהות. מצד שני, פער של חמישה אחוזים בין פורמטים של אותן חברות בדיוק מעמיד באור מחמיר את הטענה של הרשתות כי הן מספקות שירות שווה במחיר אחיד. הרשתות נמצאות בימים אלה תחת ביקורת ציבורית גוברת גם מכיוון אחר: פרופילים ציבוריים שחושפים תנאי מדף, מחירים ותפוקות זוכים למיליוני צפיות ברשתות החברתיות, ובגלובס תוארו כ"כאב הראש של הרשתות הגדולות".
lightbulb טיפ מהמומחה
הפער בין הסניפים השכונתיים לסניפי המוזלים של אותן רשתות מגיע לכמעט חמישה אחוזים, ולכן כדאי לבחון אם קיים סניף מוזל נגיש במסלול הקבוע שלכם. ריכוז קנייה פעם בשבוע במקום קניות פזורות בסניף השכונתי מצמצם קניות אימפולסיביות, ומאפשר לשלב מוצרי פרטיות זולים יותר לצד מוצרי מותג שנמצאים במבצע מוצהר.
מה קורה בצד הביקוש ובשוק הקמעונאות
במקביל לבדיקת המחירים, שוק הקמעונאות הישראלי חווה בימים אלה גל של מהלכים שמצביע על חיפוש צמיחה בשוק רווי. בTheMarker פורסם כי אסף קמרי רוכש 50% מרשת "תחנת לחם" בשווי של 23 מיליון שקל, עם תכנון להרחיב את הרשת מ-16 סניפים קיימים ושישה בהקמה ל-50 סניפים. גם דלתא נכנסת לקטגוריה חדשה של מצעים ומוצרי חדר אמבטיה, בניסיון להגדיל את סל הקניות של הלקוחות הקיימים. מהלכים אלה מראים כי הרשתות אינן מצפות לשינוי מהיר בסביבת המחירים, ומעדיפות להגדיל רווחים דרך הרחבת ההיצע במקום להתחרות בהורדת מחירים.
באותה נשימה ניתן להתייחס להשלמת עסקת רכישת שוק הרצל על ידי קבוצת דודו עזרא במימון של 500 מיליון שקל מבנק הפועלים, ולתחזיות הקבוצה על היקף מכירות מצרפי של 1.5 מיליארד שקל בשנה. המסר העולה מהשוק הוא של ריכוזיות גוברת: פחות שחקנים, יותר עוצמה קניינית, ופחות לחץ על המחירים. עבור הצרכן, ריכוזיות כזו היא לרוב מכפיל שלילי של התייקרויות, שכן היא מקטינה את האופציות העומדות לרשותו כשהוא משווה מחירים.
הדרך קדימה: מה מותר לצפות ומה אפשר לעשות כבר היום
בהיעדר מענה ממשלתי מוסדר, האפקטיביות היחידה שנותרה לצרכן הישראלי היא התנהלות פרטית מושכלת. אתרי השוואת המחירים של הרשתות עצמן מאפשרים בדיקה מראש של עלות סל קנייה בסניפים שונים, וניתוח פשוט של מסלול הקנייה האישי יכול להניב חיסכון של אחוזים ניכרים. מחקר שפורסם בכתב העת Scientific Reports בימים האחרונים מצא כי משתתפים שהגדירו יעדי חיסכון ברורים ועקבו אחר ההוצאות הצליחו להפחית הוצאות ולשפר את יתרת חשבון הבנק, יותר מאשר אלה ששינו את הרגלי הקנייה בלבד. המסקנה המעשית היא שמעקב פשוט אחר ההוצאות הוא לא ניהול חשבון ביורוקרטי אלא כלי צרכני אמיתי.
מעבר לכך, הפרסום הציבורי של הממצאים החדשים עשוי בעצמו לפעול כמנגנון ריסון. אם התזה של פרופ' אטר נכונה, ודווקא היעדר הכעס הציבורי איפשר את ההתייקרויות, הרי שהחזרת הנושא לשיח הציבורי היא בעצמה צעד כלכלי. בימים הקרובים ייבחן אם הפרסום יניב תגובה מהרשתות בצורה של מבצעים מוגדלים, או שהשוק ימשיך להתנהל לפי המגמות שנחשפו בבדיקה. מה שברור הוא שהפער בין הקופה לציבור כבר תועד, ושהנתונים זמינים לכל מי שמעוניין לבחון אותם.
menu_book מילון מונחים כלכליים רלוונטיים
- סל מוצרי מזון:
- רשימה קבועה של מוצרי מזון בסיסיים המשמשת למדידת התייקרות מחירים לאורך זמן ברשתות השיווק ובמדד המחירים לצרכן.
- ריכוזיות שוק:
- מידת השליטה של מספר מצומצם של שחקנים בשוק נתון; ריכוזיות גבוהה מקטינה בדרך כלל את התחרות ומגבירה את כוח התמחור של החברות.
- תביעה ייצוגית:
- הליך משפטי שבו תובע יחיד מייצג קבוצת ניזוקים גדולה, ומהווה כלי מרכזי לאכיפת זכויות צרכן מול תאגידים גדולים.
- פורמט מוזל:
- סוג סניף קמעונאי שמתאפיין בתפעול חסכוני, מבחר מצומצם ומחירים נמוכים יותר בהשוואה לסניפים שכונתיים של אותן רשתות.
עוד בנושא
שאלות נפוצות (FAQ)
-
בדיקת סל של 80 מוצרי מזון ברשתות השיווק הגדולות מצאה כי בארבע השנים האחרונות שיעור ההתייקרות היה גבוה כמעט פי חמישה מאשר בארבע שנים שקדמו להן. בסניפים השכונתיים עלה המחיר בכ-19.6%, ובסניפי המוזלים בכ-14.5%.
-
עבור משקי בית רבים, בעיקר ללא רכב או עם הכנסה נמוכה, הסניף השכונתי הוא אפשרות הקנייה הנגישה היחידה. המשמעות היא שהאוכלוסייה החלשה ביותר נאלצת לשלם בפועל מחיר גבוה יותר עבור אותו סל מוצרים.
-
לפי פרופ' איתי אטר מאוניברסיטת תל אביב, כשהציבור כועס והתקשורת מדווחת בעקביות על יוקר המחיה, לרשתות אין הזדמנות להעלות מחירים. כשהנושא יורד מסדר היום הציבורי, נוצר לחץ פוחת שמאפשר התייקרויות שקטות.
-
האפשרויות המרכזיות הן השוואת מחירים באמצעות אתרי ההשוואה של הרשתות, עדכון מסלול הקנייה לעבר סניפי מוזלים כשניתן, התאמת סל הקניות למוצרי פרטיות, וניצול מבצעים מוצהרים במקום קנייה ספונטנית.