מחדל כוח האדם בתשתיות: מיליארדים יוצאים, אבל מי יבצע?

בתוך כשבועות ספורים נחשפו בכלי התקשורת הכלכליים שורה של כותרות שמצביעות על אותו פער מבני: מצד אחד הזרמה חסרת תקדים של מיליארדי שקלים לפרויקטי תשתית, ומצד שני תעשייה מקומית שמאבדת את הבסיס התפעולי שלה. המכרז להקמת מתקן ההתפלה הגדול בעולם בעמק חפר יצא לדרך, קרן קיסטון העלתה את יעד ההון העצמי שלה ל-2030 ל-6 מיליארד שקל, אלקטרה רשמה זינוק של 60% ברווח ברבעון, ומנרב חזרה לבורסה לפי שווי של 1.56 מיליארד שקל. במקביל, בית המשפט המחוזי בחיפה נתן צו עיכוב הליכים לקבלן תשתיות מהצפון שצבר חובות של יותר מחצי מיליארד שקל, וחברת אהרונסי הנדסה ותשתיות, הפועלת מאז 1988, קיבלה אף היא צו עיכוב זמני בשל חוב של 33 מיליון שקל.

מיליארדים על הנייר, אבל מי יבצע אותם?

בעשור האחרון נעלמו כ-30% מהחברות בענף התשתיות הישראלי, כך על פי נתונים שהוצגו בכלכליסט. דניה סיבוס סיכמה את 2025 עם הפסד גולמי של 3.6 מיליון שקל במגזר התשתיות בשל עלייה בתשומות בעקבות המלחמה, ומבנה התשלומים הנדחים שמכפיל את עלויות המימון. לענקית הבנייה זו מכה קלה בכנף, אך לחברות קטנות יותר מדובר במכת מחץ שמובילה לסגירה. שיעור הריבית הגבוה ומנגנון התשלום של שוטף פלוס 85 יוצרים לחץ תזרימי שחברות רבות אינן מצליחות לעמוד בו, ובמקביל גם המדינה ממשיכה להטיל קנסות על איחורים שנגרמים לעיתים מאותם עיכובים שבעצמם נובעים ממחסור בכוח אדם וממלחמת חרבות ברזל.

קריסת הקבלנים הקטנים

חברת אהרונסי הנדסה ותשתיות, המשפחתית, מייחסת את המשבר להשלכות מלחמת חרבות ברזל – עיכובים בפרויקטים, מחסור בכוח אדם וזינוק בעלויות חומרי גלם. לטענתה היא עדיין מחזיקה בפרויקטים פעילים ורווחיים ומבקשת הסדר נושים שיאפשר לה להמשיך לפעול כעסק חי. במקרה אחר, בעלי חברת התשתיות של מהדי אבו מוך, שביצעה פרויקטים גדולים כמו הרכבת הקלה וכביש עוקף עפולה, קיבלו צו עיכוב הליכים והגנה מפני נושים לשתי החברות שבבעלותו לאחר שצברו חובות של יותר מחצי מיליארד שקל. שני המקרים ממחישים תופעה רחבה שבה המדינה ממשיכה להזרים הזמנות, אך השחקנים שאמורים לבצע אותן נופלים בדרך.

המחסור במהנדסים: אתגר לאומי אסטרטגי

בכנס Duns 100 שנערך בתחילת השנה הגדירו בכירי ענף ההנדסה והתשתיות את הפער בכוח האדם ההנדסי כאתגר לאומי אסטרטגי. לפי הנתונים שעלו בדיונים, היעדר מספיק מהנדסים מוביל לעיכובים בפרויקטים, לפגיעה באיכות התכנון ולתלות הולכת וגוברת בספקים זרים לטכנולוגיות סיבים אופטיים ולרכיבי בינה מלאכותית. הבעיה אינה רק בכמות העובדים אלא גם במבנה ההכשרה ובמסלולי הקליטה שאינם מסונכרנים עם קצב הפרויקטים. גם בשוק הפיננסי מורגש הפער: ליאור מנצר, מנהל סקטור מימון פרויקטים ותשתיות לאומיות בבנק הפועלים, התפטר לאחר 30 שנה, ופרישתו מצטרפת לעזיבות נוספות בחטיבה העסקית שמנהל שמוליק ארבל, מה שמקטין עוד יותר את מאגר המומחים שמלווים פרויקטי תשתית.

התנתקות מהשטח

המדינה משקיעה מיליארדים בתשתיות, בדיור ובתחבורה, אך אינה מתכננת את כוח האדם שיידרש כדי להוציא את התוכניות לפועל, כך עלה מהפרסום בכלכליסט. בלי הכשרה, קליטה ותכנון ארוך טווח, גם הפרויקטים הגדולים ביותר עלולים להישאר על הנייר. מחסור זה בא לידי ביטוי גם במגזרים סמוכים: בענף הסיבים האופטיים מתרחבת התלות ביבוא, בענף ה-AI מושקעות סכומי עתק בתשתיות מחשוב אך כוח ההנדסה המקומי אינו מספיק, ובענף ההתפלה נדרשת מומחיות ייחודית שקשה לגייס במהירות הנדרשת.

הפרויקטים הגדולים שעומדים על הפרק

המכרז להקמת מתקן ההתפלה הגדול בעולם שיוקם בעמק חפר יצא לדרך באוגוסט 2026, וזאת לאחר שכשל הניסיון להשיב את פעילות מתקני ההתפלה הקיימים צפוי לגרור שיבושים באספקה. מנכ"ל נת"ע הצהיר כי חשבו שלא יהיה מטרו, אך קווי הרכבת הקלה בתל אביב הם הארוכים בעולם. קרן קיסטון, דרך אגד שבשליטתה, מתכננת הנפקה ב-2027 וכבר מכינה את הקרקע עם העלאת יעד ההון העצמי ב-50% ל-2030. במקביל, שפיר הנדסה הכריזה על הצטרפותו של יוגב גרדוס, לשעבר ראש אגף התקציבים באוצר, להנהלת החברה כראש חטיבת הכספים והפיתוח העסקי, על רקע דוחות חזקים שכללו זינוק של כ-21% בהכנסות לכ-1.7 מיליארד שקל ברבעון השני של 2026. גם אלקטרה רשמה ביצועים מרשימים עם הכנסות של 4 מיליארד שקל וקפיצה של 60% ברווח ל-109 מיליון שקל, בעיקר בזכות עלייה חדה במגזרי התשתיות, הנדל"ן והזכיינות בישראל.

הגופים המוסדיים נכנסים לתמונה

מגדל, מור, מיטב וכלל השקיעו בחברת EdgeConneX, המפעילה יותר מ-90 חוות שרתים עבור חברות הענן וה-AI הגדולות בעולם, בהימור של מיליארד דולר. מנרב, שנמחקה מהבורסה לפני חמש שנים, חזרה למסחר לפי שווי של 1.56 מיליארד שקל לאחר גיוס של 360 מיליון שקל. אוליצקי, שנמחקה לפני 23 שנה, מתכננת IPO במאי שתתבסס על דוחות שנת 2025 לפי שווי של 800 מיליון שקל, עם לקוחות כמו נתיבי ישראל, רשות שדות התעופה, משרד הביטחון, נתיבי איילון, רכבת ישראל ורשות הנמלים. החזרה ההמונית של חברות תשתית לשוק ההון מעידה על אמון המשקיעים בענף, אך גם על הצורך בהון טרי כדי לעמוד בפרויקטים הענקיים.

מקור המימון והסיכון הכפול

דיסקונט העניקה לפאוורג'ן מימון של 1.1 מיליארד שקל לפרויקטי אנרגיה מתחדשת, מהלך שממחיש את התלות הגוברת של המערכת הבנקאית במימון פרויקטי תשתית. במקביל, רשות המסים הרחיבה את ההשקעות הפטורות ממס, אך לדברי משה ברקת וגיא לקן המהלך מותיר אי-ודאות רגולטורית שממשיכה להרתיע מוסדיים מהשקעה ישירה בתשתיות ובנדל"ן. קרן KKR שברה שיא של עצמה כאשר גייסה 19.2 מיליארד דולר לקרן תשתיות חדשה שתשקיע בנכסים בעיקר בצפון אמריקה ובמערב אירופה, מה שמעיד על הביקוש העולמי האדיר לאפיק השקעה זה. המשמעות: ישראל מתחרה על כספי גופים מוסדיים בינלאומיים מול שחקני על שמציעים יציבות, תשואה והשפעה, ובלי רפורמה רגולטורית שתסיר את החסמים, הכסף ימשיך לזרום לחו"ל.