מלחמת המים של מקורות מאיימת על פיתוח התשתיות בישראל

המאבק הפיננסי המתמשך בין חברת מקורות למשרד האוצר סביב תעריפי המים והיקף השקעות ההון בתשתיות ההתפלה והביוב מאיים להביא לקיפאון חמור בפיתוח התשתיות הלאומיות של ישראל. בלב המחלוקת עומדת שאלה פשוטה אך קריטית: האם תעריף המים שמשלם הצרכן הישראלי יכול לכסות את ההוצאות העצומות הנדרשות להקמת מתקני התפלה, להרחבת קווי ביוב ולחידוש רשתות הולכה בני 40 ו-50 שנה. מקורות טוענת כי ללא הסדרת תעריפים שתבטיח החזר הון ריאלי, ובלי הזרמת מימון מיידי מהקופה הציבורית, לא ניתן יהיה לעמוד בהתחייבויות ארוכות-הטווח שנטלה המדינה על עצמה בתוכניות האסטרטגיות.

תעריפים תקועים מול הוצאות שמאמירות

בשנים האחרונות נדרשה מקורות להאיץ השקעות של עשרות מיליארדי שקלים במתקני התפלה חדשים, בקווי ביוב אזוריים ובתחנות שאיבה, כדי לעמוד בגידול הדמוגרפי ובציפיות צרכנים שגברו לאחר שורה של כשלי תפעול שנחשפו במהלך הקיץ. עם זאת, מנגנון קביעת התעריפים של רשות המים, שאומץ בשנים האחרונות, מבוסס על מדדים שאינם משקפים את ההאטה הריאלית בעלויות תשומות הבנייה, האנרגיה והציוד ההנדסי. במצב שנוצר, הכנסות החברה מתעריפים צמחו בשיעור נמוך משמעותית מההוצאות, מה שמוביל לגירעון תזרימי מתמשך ולפגיעה ביכולתה לגייס חוב בשוקי ההון.

מקורות הצליחה לעמוד בהתחייבויותיה עד כה בזכות גיוסי אגרות חוב נרחבים וקווי אשראי בנקאיים, אך בכירים בחברה מתריעים כי בלי שינוי מבני בתעריף, החברה לא תוכל לממן את השלב הבא של פיתוח מתקן ההתפלה הגדול בעמק חפר, הפרויקט השאפתני ביותר של המשק. מדובר במתקן שתוכנן להפיק כמויות ענק של מים מותפלים שיספקו את צורכי גוש דן, אך עלות ההקמה והתפעול שלו חורגת מכל תקציב שאושר עד כה.

המכרז למתקן ההתפלה הגדול בעולם יצא לדרך – אך המימון עודנו תלוי

המכרז להקמת מתקן ההתפלה בעמק חפר פורסם לאחרונה, ובכך עלה שלב חדש בפרויקט שמוגדר כגדול מסוגו בעולם. עם זאת, יציאה לדרך של הליך בירוקרטי אינה מבטיחה כי הפרויקט אכן יושלם בלוח הזמנים שנקבע. בענף התשתיות נדיר שפרויקט ענק שכזה מסתיים במועד, בעיקר כשמדובר בפרויקט הדורש תיאום בין גורמי תכנון, רגולציה ומימון שכל אחד מהם פועל בקצב משלו. השאלה המרכזית היא לא רק מי יבנה את המתקן, אלא מי יממן אותו לאורך עשרות שנות ההפעלה.

גורמים בשוק ההון מצביעים על כך שמודל המימון שנבחר לפרויקטים דומים בעולם כולל הקצאת הכנסות מתעריפים כבטוחה לאגרות חוב פרויקטיות שהונפקו לגופים מוסדיים. בישראל, לעומת זאת, המודל טרם הוסדר סופית, ולכן גופים מוסדיים שבוחנים כניסה להשקעות תשתית מתלבטים בנוגע לסיכון הרגולטורי הכרוך בכך.

כשל הניסיון להשיב את פעילות מתקני ההתפלה

לצד המאבק התקציבי, מתפרסמים דיווחים על כשל חוזר בניסיון להשיב את פעילותם של מתקני התפלה ישנים שהושבתו לצורך שדרוג ותחזוקה. לפי הערכות בענף, גם בעתיד הקרוב צפויים שיבושים באספקת המים לצרכנים פרטיים, למפעלים ולאזורי תעשייה. שיבושים אלה מתורגמים ישירות לפגיעה ברציפות התפעולית של עסקים, להגבלת צריכה בקיץ, ולעלייה בלחצים על רשויות מקומיות שצריכות לספק פתרונות חלופיים.

המצב מחמיר דווקא בתקופה שבה מדינות המערב משקיעות סכומי עתק בתשתיות מים כחלק מהיערכות לשינויי אקלים. בישראל, לעומת זאת, השיח הציבורי סביב המים הוסט בחלקו לדיון על תעריפים במקום על היקף ההשקעות הנדרש. התוצאה היא שפרויקטים שכבר אושרו בתוכניות אסטרטגיות נדחים או מצטמצמים, ואלה שיוצאים לדרך סובלים מעליות עלות משמעותיות בשל עיכובים.

ההשפעה על תקציב המדינה והצרכן

הדרישה של מקורות לתעריפים גבוהים יותר נתקלת בהתנגדות של האוצר, שמזהיר מפני נטל נוסף על הצרכן הביתי שכבר סובל מיוקר מחיה. עם זאת, גורמים בענף מצביעים על כך שדחיית ההשקעות עלולה להיות יקרה בהרבה בטווח הארוך, שכן עלויות הקמת תשתיות רק עולות עם הזמן, ועיכובים מצטברים מייצרים פערים שמחייבים השקעות מאסיביות בעתיד.

במקביל, בלי השקעות חדשות בתשתיות המים, רשויות מקומיות רבות יתקשו לאשר תוכניות בנייה חדשות, מה שצפוי להגביל עוד יותר את היצע הדיור במרכז הארץ ולהמשיך ללחוץ כלפי מעלה את מחירי הנדל"ן. הקשר בין משק המים לשוק הדיור הוא ישיר: בלי תשתית מים וביוב מספקת, אין אישורי בנייה, ובלי אישורי בנייה, המחסור בדירות מחריף. המשמעות הכלכלית לכל משק בית ישראלי היא ישירה, גם אם היא מתגלגלת בהדרגה.

מה צריך לקרות כדי לשבור את הקיפאון

בענף התשתיות מצביעים על כמה צעדים שיכולים לשנות את התמונה: האחד, קביעת מנגנון תעריפים אוטומטי שמותאם לעלויות הון אמיתיות ולא למדדים מיושנים. השני, הזרמת מימון מיידי לקרן תשתיות מים ייעודית שתאפשר למקורות להמשיך ולפתח פרויקטים קיימים. השלישי, שיתוף המגזר הפרטי במודלים של זכיינות או PPP, שיאפשרו פריסת הסיכונים על פני שנים רבות והקטנת הנטל על תקציב המדינה.

ללא צעדים אלה, קובעים בכירים בתחום, ישראל תמצא את עצמה נסוגה מהמדינות המובילות בתחום ההתפלה, בעוד שהביקוש למים רק הולך וגדל. המאבק בין מקורות לאוצר אינו רק סכסוך תקציבי טכני, אלא מאבק על עתיד המשק כולו, על יכולתו לקלוט מיליוני תושבים נוספים, ועל הבטחת רמת חיים סבירה לכל אזרח. ההחלטות שיתקבלו בחודשים הקרובים יקבעו אם פרויקט הדגל של התפלת המים בעמק חפר יושלם, או שיישאר תקוע בתוכניות ללא מימון.