משבר האנרגיה המשולב: השתקת האסדות מול חסימת הורמוז והחזרה לפחם וסולר

השתקת ענק הגס הישראלי ומעבר חירום לפחם וסולר

משק האנרגיה הישראלי מצוי בימים אלו במהלומה הרסנית ללא תקדים, כאשר החלטת הדרג המדיני-ביטחוני להשבית את אסדות הגס הטבעי בים התיכון הופכת את יתרונה האסטרטגי של ישראל לנטל כלכלי כבד. אסדות לוויתן וכריש, שמהוות את עמוד השדרה של אספקת החשמל בישראל, מושבתות כבר למעלה משבועיים בעקבות האיומים המשמעותיים של איראן וחזבאללה, צעד שמכריח את חברת החשמל לחזור בבהילות לשימוש בתחנות כוח הפועלות בפחם ובסולר. המעבר החזרה לדלקים מזהמים, לאחר שנים שבהן ישראל צעדה לקראת צמצום השימוש בפחם, לא רק פוגע במאמצי הסביבה אלא גורם נזק כלכלי ישיר ומיידי שמוערך במאות מיליוני שקלים בשבוע. העלות הנוספת של ייצור חשמל מסולר ופחם, לעומת הגז הזול יחסית, מועברת בסופו של דבר לצרכן הסופי ומגבירה את הלחצים האינפלציוניים במשק בתקופה רגישה במיוחד.

הנזק הכלכלי המצטבר מההשבתה מגיע כבר לסכומים של כ-600 מיליון שקל, כאשר מלבד העלות הגבוהה יותר של ייצור החשמל, ישראל מפסידה הכנסות משמעותיות מייצוא הגז למצרים ולירדן, הסכמים שהיוו עמוד תווך ביחסי החוץ והכלכלה של המדינה. חברת החשמל והמשרד להגנת הסביבה מתמודדים עם הצורך להפעיל מחדש טורבינות פחם שכבר יצאו משירות או עמדו לצאת, מה שיוצר סיכונים תפעוליים וסביבתיים, כולל פליטת אפר רעיל ומזהמים לאוויר באזורים מאוכלסים. תעשיינים במשק מזהירים כי החזרה לתלות בדלקים מזוקקים מייבוא, במקום בגס טבעי מקומי, חושפת את ישראל לתלות חיצונית מסוכנת בדיוק ברגע שבו שוק האנרגיה העולמי רועד מלחמה. משרד האנרגיה מנסה להרגיע את הרוחות בטענות על "יתרות אנרגטיות" ונכונות להגביר את הפקת החשמל ממקורות פוטו-וולטאיים, אך בפועל, השמש אינה זורחת בלילה והביקוש לחשמל בשעות השיא נותר תלוי בתחנות הכוח המסורתיות המזהמות והיקרות יותר.

תחרות הורמוז: הלחץ האיראני מניע את מחירי הנפט לשיאים חדשים

במקביל למשבר הפנימי בהפקת הגס, המערכה הצבאית נגד איראן גולשת לזירה הכלכלית העולמית דרך מצר הורמוז, עורק התחבורה הימי הקריטי דרכו עוברת חלק נכבד מהנפט העולמי. האיום הממשי והביצועי של משמרות המהפכה האסלאמית לחסום את המעבר במצר, או לתקוף מכליות נפט, הוביל לזינוק חד במחירי החביות, כאשר מחיר הנפט מסוג ברנט קפץ ביותר מתשעה אחוזים ונסחר בסביבות 80 דולר לחבית, כשאנליסטים מזהירים מפני עלייה פוטנציאלית אל מעבר ל-100 דולר אם העימות יסלים. החששות בשווקים הפיננסיים נובעים לא רק מהפסקת האספקה הפיזית, אלא גם מהפרמיה הביטוחית המשתוללת על הובלת נפט באזור, המייקרת את עלות הדלק באופן משמעותי עוד לפני שהוא מגיע לתחנות התדלוק. סוחרי נפט ובתי השקעות גדולים מתמחרים כעת תרחישים שליליים, תוך צמצום הציפיות להורדת ריבית בארה"ב עד סוף השנה, מהלך שעלול להכביד על משקיעים ועל עלויות המימון במשק הישראלי.

המשבר העולמי והשלכותיו על האינפלציה ושער הדולר

התסמינים של המשבר הנוכחי מזכירים את ההלם האנרגטי של שנות ה-70, כאשר כל ניסיון לפתור את המשבר הצבאי באמצעות כוח כלכלי נתקל בקיר אבן של התלות העולמית בנפט. בארה"ב, למשל, נשמעות קריאות להסרת הסנקציות על ייצוא הנפט האיראני בניסיון להציף את השוק ולהוריד את המחירים, אך צעד כזה נחשב פוליטים רגיש ועלול להתפרש כנכנעות ללחץ האיראני. בנק אוף אמריקה פרסם תחזית זהירה לפיה הנפט יחזור לרמה של 77.5 דולר, ירידה של כ-24% מהמחירים הנוכחיים, אך תחזית זו מניחה רגיעה מהירה באזור שאינה נראית באופק הקרוב. השווקים הגלובליים, בפרט באירופה ובאסיה, חשים את החבטה הקשה ביותר, שכן התלות שלהם ביבוא מהמפרץ גבוהה בהרבה מזו של ארה"ב, והם נאלצים להתמודד עם עלויות אנרגיה מוגברות בדיוק בשיאה של מלחמת תעריפות אינפלציונית. בישראל, הזינוק העולמי במחירי הנפט מצטרף להשבתת האסדות המקומיות, ויוצר סערה מושלמת שמאיימת על יציבות המטבע ועל עלויות הייצור בתעשייה הישראלית, שכבר סופגת מכה קשה מהצורך לגייס תקציבים למאמץ המלחמתי.

וול סטריט פוגש את תל אביב: השקעות ענק בתחום האנרגיה בצל המלחמה

למרות הכאוס התפעולי והנזק המיידי למשק, עולם ההשקעות הפיננסי מציג תמונת מצב מורכבת ולעיתים אף מנוגדת, כאשר חברות אנרגיה ישראליות ממשיכות למשוך הון זר עצום ולהציג תשואות מרשימות. חברת אנלייט (OPC), הפועלת בתחום האנרגיה המתחדשת ושואפת להפוך לספקית עיקרית של חשמל לחוות שרתים למהפכת הבינה המלאכותית (AI) בארה"ב, השלימה בחודשים האחרונים גיוס הון בהיקף של כ-2.9 מיליארד שקל בפחות משנה אחת. הביקוש האדיר לחשמל הנדרש להפעלת מרכזי נתונים עוצמתיים מניע את המשקיעים המוסדיים להזרים כספים לחברה, חרף האי-ודאות הביטחונית בישראל, מה שמעיד על אמון עמוק בפוטנציאל הטכנולוגי והתשתיתי של החברה לטווח הארוך. במקביל, חברת רציו אנרגיה דיווחה על רווחים נקיים של 125 מיליון דולר בשנה שעברה, תוך שהיא ממשיכה לקדם את תוכניות ההרחבה של מאגר לוויתן, למרות שהשלכות ההרחבה הכספיות יירשמו רק בדוחות של שנת 2029.

הניגוד החריף בין המציאות השוטפת של כיבוי אסדות וזיהום אוויר לבין הערכות השוק המחייבות עבור חברות אנרגיה אלו מדגיש את הפיצול במשק הישראלי בין עתיד ההייטק והתשתיות המתקדמות לבין המציאות הביטחונית המוכרחת של ההווה. עבור המשקיעים הפרטיים בישראל, המצב יוצר דילמות משמעותית; מחד, קרנות נאמנות ומשקיעים מסתערים על מכשירים הקשורים לנפט ואנרגיה בניסיון לנצל את הזינוק במחירים, ומאידך, הסיכון הגיאופוליטי מאיים להפוך כל רווח קצר טווח לאבוד בתוך רגע של הסלמה. אנליסטים בבנקים הגדולים בישראל ממליצים בימים אלו לגוון את התיקים ולא להישאר חשופים יתר על המידה למניות בודדות, אפילו אם מדובר בחברות עתירות מזומנים כמו אלו של עידן עופר, כאשר התלות באספקת הגס המקומית נותרה נקודת התורפה העיקרית של כלכלת ישראל בכלל ושל שוק ההון בפרט.

התערבות הממשלה במחירי הדלק: בין סבסוד ישיר להשלכות התקציביות

בצל הזינוק במחירי האנרגיה העולמיים והנזק המצטבר למשק המקומי, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' נדרש לנקוט בצעדים דרמטיים כדי למנוע זעזוע חברתי והתייקרות בלתי נשלטת במחירי התחבורה והמוצרים. משרד האוצר בוחן כעת מהלך להעתקת תקציבים מסוימים על מנת למנוע עלייה במחיר הדלק בתחנות התדלוק, צעד שנועד להנזיל את הלחץ על הציבור הרחב אך מעורר ביקורת קשה מצד אנשי מקצוע וכלכלנים. הביקורת המרכזית נסובה סביב העובדה שהסבסוד הישיר במחירי הדלק הוא למעשה מס על קיומו של המשק התקין והירוק, שכן הוא מעודד צריכה ומפחית את התמריצים לחסוך באנרגיה או לעבור לתחבורה ציבורית וחשמלית. יתרה מכך, ההעתקה התקציבית מאיימת לפגוע בתחומים אחרים, כגון חינוך, רווחה או תשתיות, בדיוק ברגע שבו מדינת ישראל נדרשת לממן את העלויות האדירות של המלחמה השוטפת.

הצעדים הנלקחים על ידי הממשלה משקפים את הפאניקה ההולכת וגוברת במערכת הפוליטית מפני אפשרות של התפרצות מחאה ציבורית על רקע יוקר המחיה, בדומה למה שקורה במדינות אחרות באירופה המתמודדות עם משבר אנרגיה. אולם, כלכלנים מזהירים כי פתרונות שטחיים אלו, המתעלמים מהמחסור המבני בתשתיות הפקת חשמל ואספקת גס, לא יוכלו להחזיק מעמד לאורך זמן ועלולים להוביל למשבר תקציבי חמור יותר בעתיד. הניסיון לנהל את המשבר באמצעות כלי תקציביים גמישים עלול להתברר כבלתי יעיל כאשר מחירי הנפט העולמיים ממשיכים לטפס והאסדות המקומיות נותרות מושבתות ללא תאריך ידוע לחזרה לפעילות מלאה. בסופו של דבר, הצרכן הישראלי צפוי לשלם את המחיר, בין אם יהיה זה דרך יוקר המחיה הישיר במכולל או דרך מיסים גבוהים יותר וקיצוצים בשירותים ציבוריים שיהיה צורך לבצע כדי לממן את החור התקציבי שנוצר.