בור של 40 מיליארד שקל ו־124 מיליון קואליציוניים: הכספים שמטלטלים את התקציב רגע לפני יום כיפור

הימים האחרונים סיפקו רצף של גילויים על המצב התקציבי של מדינת ישראל, שהפכו בתוך פרק זמן קצר לנושא מרכזי בסדר היום הכלכלי. בין פרסומים על בור של כ־40 מיליארד שקל בתקציב הביטחון, אישור של 124 מיליון שקל בכספים קואליציוניים בוועדת הכספים, ואזהרה חדה של החשבת הכללית באוצר על פערי תזרים ענקיים בפרויקט המטרו — מצטיירת תמונה של משק שמנסה להחזיק את הפיסקאליות בקו אחד תחת לחצים כבדים. הדיונים על תוספות והעברות שתקועות בוועדת הכספים הפכו למבחן האמיתי של היציבות התקציבית, במיוחד לקראת ההתדיינות הציבורית המתגלגלת על חלוקת המשאבים.

הבור הכבד: פריצת תקציב הביטחון בעיצומה

התקשורת הכלכלית חשפה בימים האחרונים כי מאחורי הדיונים בוועדת הכספים מתחבאת בעיה עמוקה הרבה יותר: בור של כ־40 מיליארד שקל בתקציב הביטחון, שעל רקעו עולה השאלה האם ראש הממשלה הורה לצה"ל לחרוג מהוראות החוק בפעילותו המבצעית. חגי עמית חשף בכלכליסט ובדה מרקר כי מדובר בפער בין מה שהוקצה למערכת הביטחון לבין מה שהיא בפועל מוציאה, וכי ההוצאות העודפות מצריכות כבר עכשיו מימון חירומי. במקביל, פורסם כי ועדת הכספים עתידה לאשר העברה של כ־14.8 מיליארד שקל לביטחון, וכי הסכום הסופי עשוי להגיע לכ־25 מיליארד שקל נוספים בהתאם לצרכים המתגבשים.

בראיונות שהתפרסמו בגלובס ובכלכליסט, בכירים באוצר ניסו להרגיע את השוק ולציין כי יעד הגירעון יישמר למרות פריצת תקציב הביטחון. סגן החשבת הכללית, ד"ר ליאור דוד־פור, התייחסה לנושא והבהירה כי יעד הגירעון לא יושפע כתוצאה מהכוונה לפרוץ את התקציב עבור תוספת למערכת הביטחון, בהסתמך על שילוב של מקורות מימון נוספים. עם זאת, ברשות העיתונאית הכלכלית עולה תמונה מורכבת יותר: הוצאות הביטחון שהזניקו בשנים האחרונות, תשלומי הריבית המנפחים וההתחייבויות העתידיות מעמיקים את הבור הכלכלי — והחוב הלאומי ממשיך לתפוח לעבר 1.4 טריליון שקל.

החשבון של המלחמה: כמה הוא באמת עולה

פרסומים בביזפורטל מציינים כי המחיר של שלוש שנות מלחמה מסתכם בכ־230 מיליארד שקל — כ־79 אלף שקל לכל משפחה בישראל. דוחות המדינה חושפים כי קופת הפיצויים לנזקי המלחמה התרוקנה כמעט לחלוטין: מפרוץ המלחמה ועד לסוף השנה שעברה שולמו מקרן מס רכוש פיצויים בסך 37 מיליארד שקל, ועוד כ־5 מיליארד שקל במסגרות משלימות. במקביל, תושבי יו"ש כבר קיבלו את ההטבות שהובטחו להם באוגוסט, בעוד תושבי הצפון ממתינים לממשלה הבאה כדי לקבל את התשלומים בשווי של מאות שקלים בחודש — פער שמעלה שאלות לגבי עקביות ההקצאות בין אזורי הארץ.

המטרו: פרויקט ענק בלי תשתית מימון ברורה

בעוד הדיון הציבורי נסוב על תקציב הביטחון, כלכליסט חשף כי החשבת הכללית באוצר מזהירה מפני משבר מימון שצומח בפרויקט המטרו. עלות הפרויקט העדכנית זינקה ל־184 מיליארד שקל, אך לא פורסם עדיין פתרון לפערי התזרים שייווצרו בעקבות ההשקעה הענקית. החשבת הכללית מזהירה כי מימון הפרויקט ייצור לחץ על תקציב המדינה ויגדיל את יחס החוב־תוצר ואת הגירעון, בזמן שהמדינה נמצאת בעיצומו של מהלך תקציבי רגיש. מדובר בפרויקט התחבורה הגדול בתולדות המדינה, שממנו מצפים היתרונות כלכליים מרשימים — אך גם סיכונים פיסקליים של ממש אם לא יימצא מקור מימון יציב.

המתח בין השקעה אסטרטגית לסיכון פיסקלי

מומחים מציינים כי פרויקטים של תשתית ענקיים נוטים לייצר תשואה כלכלית ארוכת טווח — שיפור פריון, קיצור זמני נסיעה, הגדלת אזורי תעסוקה נגישים והפחתת עומסי תנועה. אולם בהקשר התקציבי הישראלי הנוכחי, עם גירעון פעיל, חוב פורח והוצאות ביטחוניות גואות, כל שקל שמופנה לפרויקט ענק מגדיל את שולי הסיכון. זו בדיוק הנקודה שבה חוששת החשבת הכללית: הפרויקט ידרוש תזרים קבוע של תשלומים לאורך שנים, וההתחייבויות העתידיות עלולות להתנגש עם יעדי הגירעון והחוב שמדינת ישראל מחויבת אליהם כלפי סוכנויות הדירוג והשווקים הבינלאומיים.

בפועל, הפער בין הצרכים הביטחוניים הדחופים לבין השאיפות התשתיתיות הגדולות מציב את ועדת הכספים בלב סערה. ההעברות שתקועות — חלקן מאז הקיץ — ממתינות להכרעה, ובכירים במשרד האוצר מודים כי החשבון הכללי של המדינה לא יוכל לשאת את כל ההתחייבויות במקביל בלי מתווה מימון מסודר. השאלה הציבורית היא לא רק כמה עולה כל פרויקט, אלא מה ייכנע קודם: הרפורמות התקציביות, ההשקעות התשתיתיות, או ההוצאות הביטחוניות.

הכספים הקואליציוניים וההוצאה הפוליטית

בתוך התמונה התקציבית המורכבת, ממשיכות להתפרסם גם הידיעות על כספים קואליציוניים: ועדת הכספים עתידה לאשר העברה של 124 מיליון שקל בכספים קואליציוניים, סכום שנועד לשרת צרכים פוליטיים של מפלגות הקואליציה. בזמן שהחשבת הכללית מתריעה על פערי תזרים בפרויקטים לאומיים, ובזמן שקופת הפיצויים לנזקי המלחמה התרוקנה, המהלך מצית ביקורת ציבורית על סדרי העדיפויות. בגלובס ובביזפורטל פורסמו בשבועות האחרונים ניתוחים נרחבים על ההוצאה הפוליטית, ועל המתח בין ניהול תקציב אחראי לבין דרישות פוליטיות שוטפות.

חשוב להדגיש כי לא כל ההוצאה הפוליטית נחשבת בהכרח בזבוז — חלק מהכספים מופנים לפריפריה, למוסדות חינוך ולארגוני רווחה. אולם השאלה הכלכלית נשארת: האם ההקצאות האלה הן השקעה יעילה, או פיזור של משאבים בזמן שהגירעון גואה והחוב תופח. בזירה הציבורית נשמעות שתי הגישות, ובמרכז הדיון עומדת החשבת הכללית — גוף שעל פי דיווחי התקשורת הכלכלית נדרש להתמודד עם לחצים פוליטיים מתמשכים גם כשהוא מזהיר מפני חריגות.

מה הצעד הבא של האוצר?

לפי פרסומי גלובס, בכירים באוצר משוכנעים שניתן לשמור על יעד הגירעון גם במקביל לתוספות הביטחוניות, באמצעות שילוב של הכנסות נוספות וקיצוצים ממוקדים. הגידול בהכנסות המדינה אכן ריכך את נזקי המלחמה והביא לירידה בגירעון התקציבי בתקופה האחרונה, אך ישנם כלכלנים שמזהירים כי מדובר ברגע חולף. הריבית על החוב הלאומי, עליית ההוצאות הקבועות, והעומס של פרויקטים לאומיים כמו המטרו — כל אלה מציבים אתגר של ממש לפני האוצר ולפני הממשלה הבאה, בין אם היא תוקם בעקבות הבחירות הקרובות ובין אם לא.

התמונה הרחבה: משק בין שני כוחות מנוגדים

מעבר לדיון התקציבי, יש להביא בחשבון גם את ההקשר הכלכלי הרחב: המשק צמח ב־14.9% ברבעון השני לפי עדכון הלמ"ס, האינפלציה עומדת על 1.5% באוגוסט — מתחת ליעד — ומחירי הדירות מציגים תמונה מעורבת של עליות במחוזות המרכז וירידות בתל אביב ובחיפה. כלומר, המאקרו אינו קורס, אך הפיסקאליות נמצאת במבחן מתמשך. התנודתיות בין בשורות מקרו־כלכליות לבין אזהרות תקציביות חדות היא המאפיין המרכזי של המשק בימים אלה, והיא מציבה את קבלני ההחלטות בפני תהיות עמוקות על הכיוון העתידי.

מעבר לכך, השוק הפיננסי מתייחס ברצינות לדינמיקה הזאת. השקל מתחזק, שוק ההון סוגר בירוק, והמשקיעים מחפשים סימנים ליציבות פיסקלית — אך כל הודעה על פריצת תקציב, תוספת ביטחונית או פער מימון בפרויקט ענק מזיזה את הכיוונים. במשרדי האוצר מבינים היטב כי השוק אינו מעניק חסד בלתי מוגבל, וכי היכולת לשמור על אמון המשקיעים תלויה ביכולת להוכיח שליטה בסדרי העדיפויות התקציביים גם תחת לחץ.

הדרך קדימה: האם הממשלה הבאה תיאלץ לפתוח ברזים?

בפודקאסט של דה מרקר נשמעה לאחרונה הערכה כי "הממשלה הבאה תיאלץ לפתוח ברזים ולבצע שינויים דרמטיים מיידיים". הדבר משקף תחושה רווחת בקרב כלכלנים כי ההוצאות הדחופות — ביטחון, שיקום הצפון, פרויקטי תשתית והתחייבויות חברתיות — ידרשו הכרעות מקיפות ברמה התקציבית, לא פעם במחיר של רפורמות כואבות. למי שמנסה להבין את התמונה הכלכלית הכוללת, מתחברים בימים אלה כמה חוטים: פריצת תקציב הביטחון, פערי המימון של המטרו, הכספים הקואליציוניים, וקופת הפיצויים שהתרוקנה — וכולם יחד מציירים תמונה של משק שנמצא בנקודת הכרעה.

לנוכח המצב, מומחים ממליצים לציבור לעקוב לא רק אחרי הכותרות על ההעברות עצמן, אלא בעיקר אחרי המתווה שייקבע למימונן. כאשר מדינה חיה עם חוב של כ־1.4 טריליון שקל, כל שקל נוסף שמוקצה בלי מקור ברור נושא עימו מחיר עתידי. הציבור הישראלי, שמשלם את המחיר בצורת מיסים, ריבית, אינפלציה או הוצאות ציבוריות מצומצמות — יישא בסופו של דבר את החשבון של ההחלטות שמתקבלות בימים אלה בוועדת הכספים ובמשרד האוצר.