דרמה במשק האנרגיה: ניו־מד ורציו ביטלו את עסקת הגז עם דליה אנרגיות – והמשק נותר במתח
ההסכם שהיה אמור להזרים גז מלוויתן לתחנת הכוח הפרטית קרס בסוף השבוע – בין רגולציית ריכוזיות, שאלת היצוא למצרים וחשש ממחסור מקומי
בסוף השבוע התרסק על משק האנרגיה הישראלי אחד החוזים הגדולים שנחתמו בשנים האחרונות: ניו־מד אנרג'י ושותפות רציו, החברות הישראליות בשותפות מאגר לוויתן, הודיעו על ביטול הסכם אספקת הגז הענק עם חברת דליה אנרגיות, כפי שדווח לראשונה בביזפורטל ובערוץ 10. ההסכם, שהיה אמור להזרים גז טבעי מלוויתן לתחנות הכוח הפרטיות של דליה, נחשב בענף לפרויקט דגל של שילוב בין ייצור גז מקומי לבין התחרות הגוברת בשוק החשמל. ההודעה על הביטול שולחת גלי הדף לא רק בין הצדדים, אלא גם בקרב רשויות הפיקוח, משקיעי שוק ההון ומשקי הבית שבסופו של דבר משלמים את מחיר החשמל.
עיתון TheMarker הקדיש לנושא כתבת ניתוח בשם "רשות התחרות או עוד גז למצרים: מדוע ביטלו שותפות לוויתן את עסקת הענק?", ובו מפורטים שני הצירים המרכזיים שעליהם נבנה הביטול: הראשון הוא מתיחות רגולטורית סביב שאלת הריכוזיות בשוק הגז והחשמל, והשני הוא הוויכוח העסקי העמוק סביב יעד האספקה – האם הגז הנוסף שיפיק לוויתן במסגרת פרויקט ההרחבה הענק, בהשקעה של כ־2.36 מיליארד דולר, יופנה לשוק המקומי או ליצוא למצרים ולירדן. בין שני הצירים האלה, נקבע גורל החוזה.
מה קרס בפועל ומה היה בהסכם
ההסכם בין שותפות לוויתן לדליה אנרגיות נועד לספק גז לתחנות כוח פרטיות בכמויות משמעותיות לאורך שנים ארוכות, במודל של חוזי take-or-pay שמבטיחים לשותפות זרם הכנסות קבוע וללקוח ודאות אספקה. עבור דליה, שהפכה בשנים האחרונות לשחקנית מרכזית בייצור חשמל פרטי בישראל, היה זה אמור להיות עוגן אספקה שיאפשר הרחבת כושר ייצור והוזלת עלויות. עבור ניו־מד ורציו, היה זה אמור להיות המשך טבעי לתמהיל החוזים של לוויתן, שכולל מכירות לחברת החשמל, לחברות התעשייה ולשוק הייצוא. ביטול החוזה פירושו שהחברה הצרכנית נותרת ללא מקור אספקה חתום, ושהשותפות נדרשת למצוא יעדים חלופיים לגז שתכננה למכור בשוק המקומי.
דוברות החברות לא פרסמו בשלב זה את מלוא הנימוקים העסקיים, אולם מהדיווחים בכלי התקשורת הכלכליים עולה כי מדובר בהחלטה משותפת שהתקבלה לאחר שהצדדים הגיעו למסקנה כי אין אפשרות מציאותית להוציא את ההסכם אל הפועל בתנאים הקיימים. בשוק מציינים כי המהלך אינו מפתיע לחלוטין – סימני השאלה סביב העסקה נרשמו כבר בחודשים האחרונים, לנוכח התנגדות רשות החשמל לסדרי העדיפויות באספקת הגז ולאור ההתקדמות המואצת של פרויקט הרחבת לוויתן, שמיועד בעיקרו להגדלת קיבולת ההפקה והעיבוד עבור שוק היצוא.
הרקע: הרחבת לוויתן משנה את חוקי המשחק
פרויקט ההרחבה של לוויתן הוא אחד המהלכים המשמעותיים בכלכלה הישראלית בשנים אלו. מדובר בהשקעה כוללת של כ־2.36 מיליארד דולר, שתגדיל את כושר ההפקה של המאגר ותאפשר אספקה מוגברת הן לשוק המקומי והן לשוק הייצוא. ביזפורטל דיווח בימים האחרונים כי שותפות רציו מילאה צעד משמעותי לקראת ההרחבה כשמפחיתה את עלות החוב: מרווח הריבית במסגרת האשראי הופחת ל־2%, לעומת 2.7% עד 3.25% בהסכם הקודם. מתוך המסגרת, 450 מיליון דולר כבר מנוצלים ו־150 מיליון דולר נוספים יעמדו כמסגרת אשראי מתחדשת. מדובר בשיפור משמעותי בתנאי המימון שמשקף את האמון הבנקאי בפרויקט – אמון שחייב היה להתבסס על תמהיל חוזי אספקה יציב.
דווקא על רקע זה, ביטול החוזה עם דליה מעלה שאלות קשות. אם פרויקט ההרחבה מוכוון בעיקר ליצוא, הרי שכל חוזה מקומי שנכרת חוטא לשותפות בהתחייבויות יצוא קיימות. אם מצד שני הוא מיועד לשוק המקומי, הרי שביטול חוזה מרכזי עם יצרנית חשמל פרטית פוגע ביכולת השותפות לספק גז לשוק המקומי בטווח הבינוני. המתח הזה בין שתי האפשרויות הוא, לפי הכתבה ב־TheMarker, הליבה של ההחלטה – והוא כולל גם את השאלה הרגולטורית הגדולה: מה תעמדנה רשות התחרות ורשות החשמל על סדרי העדיפויות בשוק הגז הישראלי.
balance פרשנות ביקורתית: הצד השני של המטבע
מנקודת מבטה של דליה אנרגיות, הביטול הוא מכה קשה: תחנות הכוח שלה נבנו על בסיס הנחת החוזה, וכעת עומדים נכסים יקרים ללא בסיס אספקה מובטח. מנגד, מבקרי העסקה מציינים כי חוזה ארוך טווח במחירים נמוכים היה עלול לכבול את שוק הגז, למנוע מכירות ספוט רווחיות יותר בחו"ל ולהקשות על הרחבת לוויתן לעמוד ביעדי התשואה שהציבה לעצמה שברון.
הרגולציה בעומק המשוואה: ריכוזיות, תחרות וחששות משוק חד־קוטבי
מאז הקמת ועדת דיין, שעסקה בבחינת שוק הגז והריכוזיות בו, ניכרת מגמה מוגברת של התערבות רגולטורית במבנה הענף. דוח הוועדה, כפי שדווח בביזפורטל בשבועות האחרונים, החליט שלא לחייב את שברון למכור את אחזקותיה באחד משני המאגרים הגדולים – תמר ולוויתן – אולם קבע חובת מכירה נפרדת מלוויתן החל משנת 2030, והמליץ על צעדים להכנסת שחקנים חדשים, קידום חיפושים חדשים ופיתוח מאגרים קטנים. בשוק נתפסת ההמלצה כניסיון להשיב איזון בין ודאות אספקה לבין תחרות, אולם היא גם מגדילה את אי־הוודאות סביב חוזי ענק בין השותפות הקיימות ללקוחות פרטיים.
רשות החשמל, שהפכה בשנים האחרונות לשחקנית מרכזית בעיצוב משק האנרגיה, הציגה בחודשים האחרונים עמדות מפורשות בנוגע לשימוש במאגרי הגז. על פי דיווח ב־TheMarker מתחילת החודש, יו"ר רשות החשמל הציע כי חוות שרתים – מרכזי הנתונים שנחשבים לצרכן הצומח ביותר במשק – ירכשו גז לעצמן מתוך מכסות היצוא, במקום להסתמך על זרימת גז מהשוק המקומי. ההצעה משקפת תפיסה שלפיה הביקוש הפנימי חורג מהתכנון המקורי, ושיש לשמור עד כמה שניתן על רזרבת הגז לצרכנים המרכזיים. הביטול של עסקת דליה נראה כתוצאה ישירה של המשטר הרגולטורי החדש הזה, שמקשה על חוזי אספקה ביליוניים לקבל גושפנקה בלי אישורים מוקדמים.
בין יצוא למקומי: הוויכוח שמטלטל את המשק
הוויכוח סביב יעד האספקה אינו טכני בלבד. מחירי הגז באירופה עדיין גבוהים בהרבה ממחירי השוק הישראלי, והפער יוצר תמריץ כלכלי חזק לשותפות למכור יותר גז למצרים ולירדן. מצד שני, משק החשמל הישראלי, שנתפס עד עכשיו כשוק בטוח ומוגן, חווה מאז תחילת השנה עליות דרמטיות בביקוש – בין היתר בגלל מהפכת הבינה המלאכותית והדאטה סנטרים, כפי שנאמר בכנסים מקצועיים בחודשים האחרונים. עורך כלכליסט אריאל שמידברג אמר בוועידת האנרגיה של כלכליסט ודיסקונט כי "הזינוק בצריכת החשמל, מהפכת ה־AI והאתגרים הביטחוניים מחייבים את ישראל להאיץ השקעות בתשתיות, באגירה ובאנרגיות מתחדשות". ברור לכל השחקנים בענף כי כל חוזה שנחתך עם יצרנית חשמל פרטית הוא חלק מהתשתית המאפשרת את הצמיחה הזו – וכל ביטול פוגע בה.
מנגד, יש הטוענים בשוק כי חוזה כמו זה שנחתם עם דליה היה עלול לחבול לכדאיות הכלכלית של השותפות, שנהנית כיום ממחירי יצוא גבוהים יותר. ישראל, בתור בעלת עודף יחסי של גז ביחס לכלכלתה, נמצאת בצומת: האם לנצל את המשאב ליצירת רווחים מקסימליים דרך יצוא, או לשמר מרווח אספקה מקומי שיאפשר תחרות אמיתית בשוק החשמל. הביטול הוא, בסופו של דבר, תוצאה של אי־הכרעה בין שתי האפשרויות.
משברים אזוריים וגלובליים מעמיקים את המתח
הביטול מגיע בתקופה שבה משק האנרגיה העולמי נמצא במצב של מתח גבוה. טראמפ דחה את היוזמה האיראנית, וכפי שדווח בערוץ 10, מחירי הנפט שוב מזנקים. מצר הורמוז נותר נקודת תורפה מרכזית במערך האנרגיה העולמי, וכפי שפורסם בביזפורטל, עלויות ההובלה נשארות גבוהות גם לאחר שהצבא האמריקאי מדווח על יותר ממיליארד חביות שיצאו מהמפרץ בחודשים האחרונים. הפגיעה בצינור הסעודי, הסיכון בים ועלויות המכליות משאירים את אספקת האנרגיה יקרה ורגישה לכל שיבוש. במצב זה, היתרון היחסי של ישראל כיצרנית גז מקומית נהיה חשוב מתמיד – אך גם שוק יותר רגיש להכרעות פנימיות שמתקבלות בין שותפויות לרשויות.
בכלכליסט פורסם בימים האחרונים ניתוח בשם "עצמאות אנרגטית אינה מסתכמת רק במאגרי גז", שבו נטען כי הזעזוע האנרגטי העולמי מחייב את ישראל לגוון את מקורות האספקה שלה מעבר למאגרי הגז הימיים. המאמר מדגיש כי הסתמכות יתר על מקור אחד, אפילו מקומי, מייצרת שבריריות במשק האנרגיה, במיוחד כאשר מדובר בשוק שנשלט על ידי שני מאגרים בלבד. הביטול של עסקת דליה ממחיש בדיוק את הנקודה הזו – כמה רגיש היא משק האנרגיה הישראלי לטלטלות שנובעות ממתחים בין שוק היצוא לשוק המקומי.
trending_up שינוי מגמה
השפעה משמעותית שצריך להכיר ולהבין את המשמעות שלה.
שוק ההון מגיב: ניו־מד, רציו ודליה במבחן
בשוק ההון נרשמה בשבוע שעבר תנודתיות סביב מניות האנרגיה. ניו־מד דיווחה לאחרונה על רווח רבעוני של 117 מיליון דולר, כפי שדווח בגלובס, וכן על יציאה לסקר גז ראשון בישראל מזה שנים וחזרה לחפש נפט מתחת ללוויתן. רציו עצמה נהנתה בשבועות האחרונים מהודעה על שיפור תנאי המימון של השותפות, כך שהביטול של החוזה נתפס בשוק כניסיון להגן על פרויקט ההרחבה ועל האסטרטגיה הייצואית של לוויתן. מנגד, דליה אנרגיות מגיעה לנקודה מורכבת: החברה מחזיקה בתחנות כוח פעילות ומתוכננות, והביטול משאיר אותה ללא חוזה אספקה חתום עבור פיתוח כושר ייצור נוסף.
בנוסף לכך, מתרחשות במקביל עסקאות רכישה ומיזוג בשוק האנרגיה הישראלי שמחברות בין הגופים השונים. כפי שדווח בגלובס, קרן ג'נריישן קפיטל מתקרבת לרכישת שיכון ובינוי אנרגיה תמורת 4.45 מיליארד שקל, בעסקה שתהפוך אותה לאחת מיצרניות החשמל הפרטיות הגדולות בישראל. רשות החשמל הביעה התנגדות ראשונית לעסקה בשל חששות מריכוזיות, ובשוק מעריכים כי הצדדים יידרשו למכור חלק מתחנות הכוח הקיימות. על רקע זה, ביטול חוזה דליה נתפס כמהלך נוסף במאבק על שוק החשמל הפרטי – שוק שבו כל חוזה אספקה קובע מי יוביל את ענף ייצור החשמל בעשור הקרוב.
המשמעות לצרכן: בין תעריפי חשמל לוודאות אספקה
לצרכן הישראלי, הביטול של עסקת דליה עשוי להיות רחוק מהעין, אך הוא נוגע ישירות לתעריפי החשמל שיחולו בשנים הקרובות. משק החשמל בישראל מבוסס ברובו על גז טבעי, וכאשר יצרניות חשמל פרטיות לא מצליחות להבטיח אספקת גז במחירים נוחים, הן נאלצות לגבות מחירים גבוהים יותר מרשות החשמל או לדחות השקעות בהרחבת כושר הייצור. שני התרחישים מביאים בסופו של דבר לעלייה בתעריפי החשמל או לעיכוב בתחרות אמיתית בשוק. בנוסף, המצב מחמיר את הבעיה שנחשפה בכנסים מקצועיים בחודשים האחרונים – שוק חשמל שנבנה לעולם שכבר השתנה, כפי שנוסח בכלכליסט, אך עדיין מתמודד עם חוסר ודאות אספקה.
במקביל, מהלכים נוספים במשק מצביעים על חיפוש אחר איזון. רשות החשמל מנהלת ויכוח פומבי עם חברת החשמל על התשתיות הדרושות לשוק – חברת החשמל ביקשה 5.3 מיליארד שקל ורשות החשמל הציעה להכיר ב־5.1 מיליארד, כפי שדווח בביזפורטל. בנוסף, מספר הגגות הסולאריים בישראל קופץ בשיעור של 37% במחצית השנה, כך שכבר יותר מ־41 אלף משקי בית מייצרים חשמל מהשמש, והמדינה מציבה יעד של 100 אלף גגות חדשים עד 2030. פרויקטים אלו מהווים רכיב משלים לשוק הגז, אך אינם מחליפים אותו בתמונה הכוללת – הביקוש לחשמל צומח בקצב שהאנרגיה המתחדשת לבדה אינה מסוגלת לספוג.
מה צופן העתיד לשוק הגז הישראלי
ביטול ההסכם בין שותפות לוויתן לדליה אנרגיות הוא לא סיום – אלא התחלה של משא ומתן חדש בין כל השחקנים בענף. רשות החשמל, רשות התחרות, משרד האנרגיה, השותפויות הקיימות והיצרניות הפרטיות נדרשים כעת לשרטט מחדש את מפת האספקה של השוק. פרויקט הרחבת לוויתן ממשיך להתקדם, וכאשר ייכנס לפעילות מלאה, כמות הגז העומדת לרשות השותפות תגדל משמעותית. אז, בשוק עם יותר גז זמין, תהיה הזדמנות נוספת להסדיר חוזי אספקה מקומיים – אך בתנאים שבהם הרגולטורים יהיו ערים יותר לסיכוני הריכוזיות ולסדרי העדיפויות של המשק. בשוק מבינים כי העניין אינו מסתיים בחתימת חוזה או בביטולו – אלא בסוגיה העמוקה בהרבה: איך ישראל מאזנת בין רווח כלכלי מיידי לבין ביטחון אנרגטי ארוך טווח.
בימים הקרובים צפויים הגופים הרגולטוריים להתייחס לביטול, ובענף ממתינים לתשובה על השאלה שהועלתה בכתבת TheMarker: האם מדובר בהגנה על הצרכן ועל תחרות אמיתית, או שמא בהחמצה של הזדמנות לחבר בין שוק הגז המקומי לשוק החשמל הפרטי הצומח. במצב הנוכחי, כאשר מחירי האנרגיה בעולם ממשיכים לנוע בקצב תזזיתי ומשבר ההורמוז לא מוסדר, לכל החלטה בשוק הגז הישראלי יש השלכות שנמשכות שנים. מה שנראה כיום כהחלטה עסקית בין שתי חברות, עשוי להתברר בשנים הבאות כמהלך שהשפיע על מבנה כל משק האנרגיה הישראלי.
menu_book מילון מונחים כלכליים רלוונטיים
- חוזה Take-or-Pay:
- הסכם אספקה ארוך טווח בו הקונה מחויב לשלם עבור כמות מוסכמת של סחורה, גם אם לא צרך אותה בפועל. חוזים אלה נפוצים בשוק הגז הטבעי ומבטיחים ליצרן הכנסות יציבות לצורכי מימון פרויקטים.
- ריכוזיות כלכלית:
- מידת השליטה של שחקן יחיד או של מעט שחקנים בשוק מסוים. בשוק הגז הישראלי, ריכוזיות מתייחסת לכך שרק שני מאגרים גדולים מספקים את רוב הגז למשק, דבר שמגביל את התחרות ומעורר התערבות רגולטורית.
- הרחבת מאגר:
- פרויקט הנדסי־כלכלי שמטרתו להגדיל את כושר ההפקה והעיבוד של מאגר גז קיים. בלוויתן, ההרחבה כרוכה בהשקעה של כ-2.36 מיליארד דולר ותאפשר אספקה מוגברת הן לשוק המקומי והן לייצוא.
- מרווח ריבית (Spread):
- ההפרש בין ריבית העדפה בסיסית (לרוב לליבור) לבין הריבית שמשלם הלווה. צמצום המרווח במסגרת אשראי של רציו מהווה אינדיקציה לשיפור תנאי המימון ולאמון גובר של הבנקים בפרויקט.
עוד בנושא
שאלות נפוצות (FAQ)
-
לפי הפרסומים בכלי התקשורת הכלכליים, ההסכם קרס לאור התקדמות פרויקט ההרחבה של לוויתן לצד עמדות רשות החשמל בנוגע להעדפת אספקה מקומית ולחששות ריכוזיות, וכן בשל התלבטות סביב יעדי האספקה בין שוק החשמל המקומי ליצוא למצרים ולירדן. הצדדים לא הגיעו להסדר שיאפשר לקיים את החוזה.
-
בטווח הקצר אין פגיעה באספקת החשמל, אולם הביטול מקטין את כמות הגז המובטחת לתחנות כוח פרטיות עתידיות, מה שעלול להאט את פתיחת שוק החשמל לתחרות ולהשפיע בטווח הארוך על תעריפי החשמל. בנוסף, משברים בענף הגז מתגלגלים בסופו של דבר לעלויות ייצור ולמחירים לצרכן.
-
חוזה אספקת גז הוא הסכם ארוך טווח (לרוב 15–20 שנה) בין שותפות מאגר לצרכן תעשייתי, שקובע כמויות, מחירים ותנאי אספקה. חוזים אלו מבטיחים את הכדאיות הכלכלית של פיתוח המאגרים, מאפשרים מימון בנקאי לפרויקטי ההרחבה ומספקים לצרכנים ודאות אנרגטית.
-
בשוק מעריכים כי דליה אנרגיות תחפש חלופות אספקה, וכי רשות החשמל ומשרד האנרגיה יידרשו להתערב כדי לוודא שלתחנות הכוח הפרטיות יש מקורות גז מספקים. במקביל, פרויקט הרחבת לוויתן ממשיך להתקדם, והשאלה לאן יופנה הגז הנוסף – לשוק המקומי או ליצוא – תישאר מוקד הדיון המרכזי בענף.