מנרב חוזרת לבורסה בשווי כפול: מאחורי הצלחת ההנפקה מסתתר משבר עמוק בענף התשתיות

המסלול חזרה לבורסה: מנרב משלימה הנפקה בשווי כפול

חברת התשתיות והנדלן מנרב השלימה הנפקת מניות מוצלחת בבורסת תל אביב, במסגרתה גייסה 360 מיליון שקל לפי שווי חברה של 1.56 מיליארד שקל. המהלך מסמן את חזרתה של החברה לשוק ההון המקומי חמש שנים לאחר שנמחקה מהמסחר, והוא מתרחש בשווי כפול מזה שלפיו יצאה מהבורסה במקור. ההנפקה נערכה על רקע שיפור משמעותי בתוצאות הכספיות של החברה, שעברה מהפסד תפעולי של 28 מיליון שקל לרווח תפעולי של 69 מיליון שקל. ההכנסות של מנרב צמחו ב-13.5% וצבר ההזמנות שלה הסתכם ב-5.7 מיליארד שקל, עלייה של 188 מיליון שקל. בין הגופים המוסדיים הצפויים להצטרף לרשימת בעלי העניין בחברה נמנים הראל ביטוח, מיטב דש ומור חברה לביטוח, שישקיעו במניות כחלק מהמהלך. ההצלחה בהנפקה משקפת את הביקוש הגובר של המוסדיים לחשיפה לנכסי תשתיות בעלי צבר הזמנות יציב ותזרימי הכנסות צפויים.

הנהלות רפאים ומכרזים חסויים: הצד האפל של התשתיות הלאומיות

במקביל להצלחות הבודדות בשוק ההון, ענף התשתיות הישראלי מתמודד עם משבר מבני עמוק שמאיים על יכולת המדינה לקדם פרויקטים לאומיים. שבע חברות ממשלתיות מרכזיות, בהן רכבת ישראל, מקורות ונגה, ממשיכות לפעול ללא מנכ"ל קבוע בעקבות מאבקי כוח בין שרים, ועדי עובדים דומיננטיים ומועמדים שנפסלו. המצב יוצר ואקום שלטוני שמונע קבלת החלטות אסטרטגיות ומעכב מיזמי ענק בתחומי האנרגיה, התחבורה והדיור. ברקע, קבלני תשתיות מדווחים כי מכרזים חסויים של משרד הביטחון מושכים אותם יותר ויותר בשל התזרים המזומן הגבוה והיעדר החיכוך הבירוקרטי האופייני לפרויקטים אזרחיים. המגמה הזו מעלה חששות כבדים לגבי עתיד המטרו בתל אביב, שרק השיקה את מכרזי החפירה שלו, בזמן שהקבלנים המובילים מפנים משאבים לפרויקטים ביטחוניים אטרקטיביים יותר.

רשת החשמל כצוואר בקבוק: המכשול שתוקע את מהפכת האנרגיה

מעבר למשבר הממשלתי, רשת החשמל הישראלית הפכה למכשול המרכזי המונע את התקדמות מהפכת האנרגיה הסולארית. אחרי שנים של הזנחה, הרשת מתקשה להדביק את הזינוק בביקושים ואת קצב הקמתם של מתקנים סולאריים. יזמים בתחום מעידים כי היכולת לחבר מתקנים חדשים לרשת מוגבלת באופן קריטי, וברשות החשמל עצמה מודים בפומבי כי מדובר בצוואר בקבוק תשתיתי. התוצאה היא פגיעה ישירה בתחרות במשק, סיכון לאמינות אספקת החשמל ועיכוב של המעבר לאנרגיה זולה ונקייה. הכניסה לתוקף של חובת התקנת גגות סולאריים על בתים פרטיים ומגדלים רבים מחריפה את הבעיה, משום שהביקוש לחיבורים חדשים גדל באופן משמעותי בדיוק כשהיכולת לספק אותם נמצאת בשפל. גורמים מקצועיים קוראים להפרטת חלקים מהרשת ולהסרת חסמים רגולטוריים כדי לאפשר תחרות בתחום ההפצה.

עלויות מימון מוכפלות: המוות האיטי של הקבלן הקטן

השילוב בין ריבית גבוהה לבין מנגנון תשלומים של שוטף פלוס 85 יוצר מצב חנקני לקבלני תשתיות בישראל. תחת המנגנון הזה, המדינה משלמת לקבלנים רק 85% מהחשבונית בזמן אמת, ואת היתרה מעבירה באיחור משמעותי. בסביבת ריבית של למעלה מ-4%, הפער הזה מתורגם לעלויות מימון שהוכפלו בפועל, והן דוחקות את הרווחיות של קבלני התשתיות לאחוזים בודדים. דוגמה בולטת למציאות החדשה היא דניה סיבוס, שסיכמה תקופה עם הפסד גולמי של 3.6 מיליון שקל במגזר התשתיות, בעקבות עלייה בתשומות שנגרמה מהמלחמה ומבנה התשלומים הנדחים. עבור ענקית כמו דניה סיבוס מדובר במכה יחסית קלה, אך עבור חברות קטנות יותר מדובר באיום קיומי ממשי. בעשור האחרון נעלמו כ-30% מהחברות בענף, חלקן נסגרו סופית ואחרות נמצאות בהליכי פירוק או הגנה מפני נושים.

המקרה של מהדי אבו מוך: חוב של חצי מיליארד וצו הגנה

המשבר בענף אינו תיאורטי אלא מתבטא בפרשיות קונקרטיות של קריסה עסקית. בית המשפט המחוזי בחיפה נתן צו עיכוב הליכים והגנה מפני נושים לשתי חברות בבעלותו של הקבלן מהדי אבו מוך, שצבר חובות של יותר מחצי מיליארד שקל. אבו מוך, המוכר כקבלן פיתוח וסלילת כבישים מהצפון, ביצע פרויקטי תשתית גדולים ומורכבים ובהם עבודות על הרכבת הקלה וכביש עוקף עפולה. המקרה שלו מדגיש את הסכנה הטמונה בריכוזיות גבוהה של פרויקטים ממשלתיים בידי קבלנים בודדים, שכשהם נכנסים לחובות המערכת כולה מתערערת. הפסקת האש והשיבה לשגרה אמורות לאפשר התחדשות בענף, אך בלי שינוי מבני באופן שבו המדינה מתקשרת עם הקבלנים ומשלמת להם, המגמה של קריסות צפויה להמשיך. גורמים בענף טוענים כי המדינה לא רק מסרבת להכיר באחריותה למצב, אלא אף מפנה אצבע מאשימה לקבלנים ומטילה עליהם קנסות בשל איחורים שנגרמו מסיבות שלא תלויים בהם.

ג'נריישן קפיטל וקרנות התשתיות: ערך מוסתר או בועת נדלן

בצד השני של המתרס ניצבות קרנות ההשקעה בתשתיות, שמדווחות על תוצאות שיא. קרן ג'נריישן קפיטל דיווחה על רווח נקי של 543 מיליון שקל, גידול של פי שישה לעומת התקופה הקודמת. הקרן, שהשיקה את פעילותה בישראל, מתכננת להכפיל את הנכסים שברשותה עד סוף העשור ופירטה בדוחותיה על מכרזי תשתית רבים שזכתה בהם. מנכ"ל הקרן ארז בלשה הצהיר בפומבי כי הפתרון לפיתוח התשתיות בישראל נטוע במגזר הפרטי, שמביא יכולות שלא קיימות במגזר הציבורי. הטענה מעלה שאלות לגבי האיזון בין הפרטת נכסים לאומיים לבין שמירה על האינטרס הציבורי. במקביל, קבוצת גרנות ומנכ"ל רימון יוסי אלמלם מימשו אקזיט משמעותי כשמכרו מניות בשווי 200 מיליון שקל, לאחר זינוק של 130% במחיר המניה. המהלך עורר דיון על הערכת היתר של חברות תשתיות בשוק ההון הישראלי, במיוחד כשמדובר בנכסים שהכנסותיהם תלויות בהחלטות ממשלתיות ובתקציבי תשתיות שנתונים לשינויים פוליטיים.

המחסור במהנדסים כאיום אסטרטגי על פרויקטים לאומיים

מעבר לאתגרי המימון והרגולציה, ענף התשתיות מתמודד עם מחסור חמור בכוח אדם הנדסי שמוגדר על ידי בכירי התחום כאתגר לאומי אסטרטגי. הפער בכוח האדם ההנדסי משפיע ישירות על יכולת הקידום והמימוש של תוכניות תשתיות לאומיות, כולל המטרו, פרויקטי רכבת ותשתיות אנרגיה. בכנסים מקצועיים בתחום עולה כי המחסור נובע משילוב של גיוס מוגבר להייטק, הגירה של מהנדסים ותיקים, והיעדר השקעה מספקת בהכשרה מקצועית. ההשלכות ארוכות הטווח של המחסור עלולות להיות קריטיות, משום שפרויקטי תשתית גדולים דורשים תכנון וביצוע שנמשכים שנים רבות. ללא מענה מבני לבעיית כוח האדם, ישראל עלולה למצוא את עצמה במצב שבו התקציבים המוקצים לתשתיות לא יוכלו להינצל בגלל חוסר באנשי מקצוע שיוכלו לתכנן ולבצע את העבודות. הדבר יוצר מעגל קסמים שלילי שבו עיכובים בפרויקטים מובילים לעליית עלויות, שמכשירה קיצוצי תקציבים נוספים ועיכובים נוספים.