קרנות הנאמנות חצו 850 מיליארד שקל: האם הציבור הישראלי בונה על חול או על תשתית איתנה?

רף היסטורי בתעשיית קרנות הנאמנות

תעשיית קרנות הנאמנות בישראל חצתה לראשונה את רף 850 מיליארד השקלים, כך עולה מנתונים שפורסמו ביממה האחרונה. מדובר בתוספת של כ-50 מיליארד שקל בתוך חצי שנה בלבד, ובזינוק דרמטי מ-351 מיליארד שקל במרץ 2021. הנתון הזה משקף על פניו הבעת אמון מוחלטת של הציבור הישראלי בשוק ההון, אך מבט מעמיק אל מתחת לפני השטח מגלה תמונה מורכבת הרבה יותר, המשלבת עליות שערים, שינויים בהרגלי ההשקעה ורגישות גוברת למדיניות הריבית של בנק ישראל. הציבור הרחב, שחלקו הגדול מורכב ממשקיעים חדשים ללא ניסיון קודם, נמשך למגמה החיובית בשווקים והזרים כספים בקצב מואץ לאורך כל השנים האחרונות, אך השאלה המרכזית היא האם הבסיס הזה יציב מספיק כדי לשאת את התעשייה גם בתקופות של תיקון או שינוי כיוון במדיניות המוניטרית.

סך הגידול בנכסי התעשייה בחמש השנים וחצי האחרונות מורכב משני מרכיבים עיקריים: גיוסים חדשים של כ-280 מיליארד שקל מצד אחד, ועליית ערך של כ-222 מיליארד שקל בעקבות תשואות השווקים מצד שני. המשמעות ברורה: כמחצית מהצמיחה בהיקף הנכסים נובעת מהשפעת אפקט השווקים ולא מהזרמת מזומנים טריים בלבד, מה שהופך את התעשייה לרגישה יותר לתנודתיות עתידית. כל תיקון בשוק המניות עלול לכרסם במהירות בשווי הנכסים, ובמקביל לעודד גלי פדיונות שיגבירו את הלחץ על מנהלי הקרנות ועל השוק כולו. דפוס זה אינו חדש בשווקים מפותחים, אך בישראל הוא מקבל משמעות מיוחדת לאור ריכוזיות גבוהה של ניהול הנכסים במספר מצומצם של גופים גדולים.

הקרנות הכספיות כמנוע הצמיחה המרכזי

הזינוק המרשים ביותר בתעשייה רשמו דווקא הקרנות הכספיות, שנהנו מסביבת ריבית גבוהה בשנים האחרונות. נכסיהן זינקו בכ-914% מ-21 מיליארד שקל ל-213 מיליארד שקל, וכיום הן מהוות כ-25% מסך נכסי התעשייה כולה. מדובר בחלופה נוחה ונגישה לפיקדונות הבנקאיים, שהציעה למשקיעים תשואה סבירה תוך שמירה על נזילות גבוהה. עם זאת, התלות במשטר הריבית הופכת את האפיק הזה לרגיש במיוחד לכל שינוי עתידי במדיניות המוניטרית, והציפייה להמשך הפחתות ריבית עלולה להפוך את הקרנות הללו ממנוע צמיחה למקור פדיונות משמעותי שיזרים כספים לאפיקים אחרים או בחזרה לבנקים.

לצד הקרנות הכספיות, רשמו הקרנות הפסיביות, קרנות מחקות וקרנות סל, גידול של 145% בפרק הזמן הנסקר, וכיום הן מנהלות כ-373 מיליארד שקל. העדפת הציבור לעקוב אחר מדדים גלובליים במקום להסתמך על ניהול אקטיבי שחקה את נתח השוק של הקרנות המסורתיות, שירד מ-51% ל-31% מסך הנכסים. מגמה זו משקפת שינוי תרבותי עמוק בקרב המשקיעים הישראלים, שמעדיפים כעת פתרונות זולים ושקופים על פני ניהול אישי שדורש מיומנות ועלויות גבוהות יותר. בחצי השנה האחרונה נרשמה התאוששות קלה בקרנות האקטיביות המסורתיות עם עלייה של 6% בנכסים, בעיקר כתוצאה מעליות השערים ופחות מגיוסים נטו, דבר המעידה על כך שגם הקרנות הפעילות לא הצליחו לייצר בידול משמעותי מול האלטרנטיבות הפסיביות.

הסיכונים המוסתרים מאחורי השיא

הצמיחה המהירה של התעשייה מציגה תמונה חיובית על פני השטח, אך מעלה מספר שאלות מהותיות שעל המשקיע הבלתי תלוי לשקול לפני קבלת החלטות השקעה. ראשית, סיכון התהפכות המגמה משמעותי במיוחד: חלק ניכר מהגידול בנכסים נובע מעליות שערים רצופות בשווקים ולא רק מהזרמת מזומנים חדשים, ולכן תנודתיות או תיקון בשוק המניות עלולים לכרסם במהירות בשווי הנכסים ולהוביל לגלי פדיונות שיחריפו את הירידות. שנית, רגישות הציבור החדש מדאיגה: הצטרפותם של משקיעים חדשים בשלב מתקדם של גל העליות מגבירה את הסיכון ליציאה בהפסד בעת ירידות בשווקים, תופעה מוכרת שבה המשקיע הקטן נכנס קרוב לשיא ויוצא בתחתית.

שלישית, הסכנה בשינוי סביבת הריבית ממשית: כרבע מהתעשייה נשען כיום על הקרנות הכספיות, ולצד הפחתות הריבית האטרקטיביות של אפיק זה תרד, מה שעלול לגרום ליציאה מהירה של כספים בחיפוש אחר תשואה גבוהה יותר באפיקים מסוכנים יותר. תנודות חדות בתעשייה עלולות להשפיע לא רק על המשקיעים עצמם אלא גם על יציבות השוק המקומי ועל היכולת של חברות לגייס הון בתנאים נוחים. הדרך לשיא של טריליון שקל נראית פתוחה על הנייר, אך היא מותנית בהמשך המומנטום בשווקים ובשמירה על סביבת ריבית תומכת, שני תנאים שאף אחד מהם אינו מובטח בעתיד הנראה לעין.

המעבר למסחר ביום שישי כגורם משנה משחק

במקביל לצמיחת קרנות הנאמנות, רשמה הבורסה המקומית קפיצה משמעותית בפעילות בעקבות המעבר למסחר ביום שישי במקום ביום ראשון, כך עולה ממחקר חדש של רשות ניירות ערך שפורסם ביממה האחרונה. מחזור המסחר היומי הממוצע ביום שישי הוכפל מכ-1.3 מיליארד שקל בימי ראשון לכ-2.6 מיליארד שקל בימי שישי, ובמקביל נרשמה עלייה חדה בחלקם של המשקיעים הזרים ושיפור במדדי הנזילות. המחקר, שנערך על ידי פרופ׳ מרים שוורץ-זיו הכלכלנית הראשית של הרשות וגיא סבח סגנה, העלה כי העלייה בפעילות אינה משקפת רק את הגידול הכללי במחזורי הבורסה אלא מהווה מגמה ייחודית ליום שהוחלף.

השינוי הבולט ביותר נרשם בפעילות המשקיעים הזרים, שחלקם במחזור המסחר ביום שישי עלה מ-15.3% ל-38.2%, פי 2.5 לעומת ימי ראשון. לפי הרשות, העלייה לא באה על חשבון פעילות הזרים בשאר ימי השבוע, נתון שמחזק את הטענה כי התאמת ימי המסחר לנהוג בשווקים הבינלאומיים הרחיבה את השתתפותם בשוק המקומי. מרווח הקנייה והמכירה הצטמצם מכ-0.48% בימי ראשון לכ-0.43% בימי שישי, ירידה של כ-11%, מה שמשקף עלויות מסחר נמוכות יותר ונזילות טובה יותר. יו״ר הרשות עו״ד ספי זינגר הדגיש כי המחקר ממחיש את הערך המשמעותי שבחיבור שוק ההון הישראלי לשווקים הבינלאומיים, וכי הרשות תמשיך לקדם מהלכים אסטרטגיים שיבססו את מעמדו של השוק המקומי כשוק בינלאומי חדשני ונגיש למשקיעים מהעולם.

האם המומנטום יימשך או שהתיקון בדרך?

מבחינת המשקיעים, המבחן המרכזי יהיה האם העלייה בפעילות הזרים והנזילות תישמר לאורך זמן ולא רק בתקופה הסמוכה לשינוי. אם המגמה תתבסס, הנתונים עשויים לתמוך במטרה של רשות ניירות ערך והבורסה לצמצם את הפער בין לוח המסחר המקומי לשווקים הגלובליים ולהגדיל את נגישות השוק הישראלי להון בינלאומי. עם זאת, הנתונים שנמסרו אינם מפרטים באיזו מידה ניתן לייחס את מלוא השיפור למעבר לימי שישי בנפרד משינויים אחרים בתנאי השוק בתקופת המחקר, ולכן המסקנות יצטרכו להיות זהירות ומבוססות נתונים מתמשכים לאורך מספר מחזורי מסחר מלאים.

במקביל לנתוני הבורסה, ממשיכים להתפרסם דוחות כספיים מעורבים מצד חברות ישראליות הנסחרות בוול סטריט, כשבין המניות שבלטו לאחרונה ניתן למצוא את אמדוקס שקפצה ב-26% מהתחתית, לצד מניות טכנולוגיה מובילות כמו אנבידיה וברודקום שמציגות צמיחה חריגה בקנה מידה עולמי. המשקיע הישראלי נדרש כעת לאזן בין ההזדמנויות שמציג השוק המקומי והבינלאומי לבין הסיכונים הטמונים בריכוזיות הנכסים, ברגישות לריבית ובהתנהגות המשקיעים החדשים שנכנסו בשלב מאוחר של מחזור העליות, ולבחון את תיק ההשקעות שלו לא לפי כותרות על שיאים אלא לפי רמת הסיכון האמיתית והתאמת האפיקים לצרכיו האישיים.