הקריסה השקטה של ענף התשתיות: מיליארדים מושקעים, אך כוח האדם והקבלנים קורסים

בשבועות האחרונים מתברר כי ההצהרות הניצחת של משרד האוצר על הזרמת מיליארדים לענף התשתיות הישראלי מסתירות תמונה קשה הרבה יותר. ההשקעות מגיעות ליעדן, אך הקבלנים שאמורים לבצע את העבודה בשטח קורסים אחד אחרי השני, ומאחורי הקלעים מתפתחת חבלה של ממש בשרשרת הביצוע. נתוני הרבעון השני שפרסמו לאחרונה שחקניות מובילות בענף — שפיר, אלקטרה, שיכון ובינוי, ג'נריישן קפיטל וקיסטון — חושפים גידול בהכנסות לצד שחיקה חדה ברווחיות, עיכובים בפרויקטים ועלייה דרמטית בעלויות המימון. המציאות בשטח שונה מהותית מהמצג שמוצג בדוחות.

המנגנון שמרוקן את הקבלנים

המכנה המשותף לכל החברות שמציגות קשיים — מדניה סיבוס שרשמה הפסד גלמי של 3.6 מיליון שקל במגזר התשתיות ב-2025, ועד לחברת אהרונסי הנדסה ותשתיות שנדרשה לעיכוב הליכים זמני עם חובות של 33 מיליון שקל — הוא מנגנון התשלום המכונה 'שוטף פלוס 85'. במסגרתו, המדינה מעבירה לקבלן רק 85% מהתמורה לאחר השלמת העבודה, כך שבמהלך חודשים ארוכים של ביצוע הוא נדרש לממן את הפרויקט מהון עצמי או באמצעות הלוואות בנקאיות. הריבית הגבוהה של בנק ישראל, שנותרה ברמה של 4.5%, מכפילה את עלויות המימון הללו, ומותירה לקבלנים רווחיות של אחוזים בודדים במקרה הטוב. בעשור האחרון נעלמו כ-30% מהחברות שפעלו בענף, חלקן פשוט נסגרו וחלקן נבלעו במיזוגים כפויים. המצב חמור במיוחד בפרויקטים של נתיבי ישראל, רכבת ישראל ורשות שדות התעופה, שם היקפי ההתקשרות גדולים במיוחד.

ההשפעה על הפרויקטים הלאומיים הגדולים

ההשלכות של המשבר כבר ניכרות בלוחות הזמנים של הפרויקטים האסטרטגיים. מתקן ההתפלה הגדול בעולם שמתוכנן בעמק חפר יצא למכרז, אך המשתתפים מתמודדים עם אתגרי מימון חריגים. הרכבת הקלה בתל אביב, שהקפיצה את תוצאות שפיר הנדסה עם צמיחה של 15% בהכנסות ל-1.6 מיליארד שקל ברבעון השלישי של 2025, מתקדמת — אך הפיצוי שקיבלה שפיר על נזקי המלחמה חושף את המחיר האמיתי של העיכובים. מחלף השלום באיילון נחסם לתנועה, והעבודות בו צפויות להימשך זמן רב מהמתוכנן. קבלן תשתיות מהצפון, מהדי אבו מוך, שצבר חובות של יותר מחצי מיליארד שקל, קיבל צו עיכוב הליכים והגנה מפני נושים — מהלך שמסמן את עומק המשבר גם בחברות שנחשבו גדולות ויציבות.

הבור ההנדסי: מי יבצע את התוכניות?

מתחת לפני השטח מסתתר אתגר מבני שעלול להיות חמור אף יותר מהמשבר הפיננסי: המחסור החמור במהנדסים ובכוח אדם מקצועי. בכירים בענף שהשתתפו בפורום Duns 100 לבכירי ההנדסה והתשתיות הגדירו זאת כ'אתגר לאומי אסטרטגי'. ישראל משקיעה מיליארדים בתכנון תשתיות, דיור ותחבורה, אך אינה מתכננת את כוח האדם שיידרש כדי להוציא את התוכניות לפועל. בלי הכשרה מקצועית מסיבית, קליטת מהנדסים מהתפוצה ותכנון ארוך טווח, גם הפרויקטים הגדולים ביותר יישארו על הנייר. מנהל סקטור מימון פרויקטים ותשתיות לאומיות בבנק הפועלים, ליאור מנצר, שעבד בבנק 30 שנה, התפטר לאחרונה — עזיבה שמצטרפת לגל פרישות בחטיבה העסקית, ומעידה על התרוקנות הדרג הבכיר שמלווה את הענף.

התשואות הגבוהות — והסיכונים האמיתיים

בצד המוסדי, קרנות תשתיות כמו ג'נריישן, אלומה וקיסטון רושמות ביצועים מרשימים על הנייר. ג'נריישן דיווחה על רווח נקי של 543 מיליון שקל בשנה שעברה, פי שישה מ-2024, והכריזה על דיבידנד רבעוני שישי ברציפות בהיקף 25 מיליון שקל. קיסטון העלתה את יעד ההון העצמי שלה ל-2030 ל-6 מיליארד שקל, צמיחה של 50%. בעולם, קרן KKR גייסה 19.2 מיליארד דולר לקרן תשתיות חדשה — שיא של כל הזמנים עבור הקרן. אלא שהתשואות האלה מסתירות סיכונים מבניים: ההשקעה של גופים מוסדיים ישראליים בחוות שרתים אמריקאיות כמו EdgeConneX, חברות דאטה סנטר, רשתות סיבים אופטיים ומתקני אגירת אנרגיה — חושפת אותם לסיכוני ריבית, סיכוני רגולציה וסיכוני ביקוש במשק העולמי. רשות המסים הרחיבה את ההשקעות הפטורות ממס בתשתיות, אך מומחים טוענים כי המהלך מותיר אי-ודאות רגולטורית שממשיכה להרתיע מוסדיים מהשקעה ישירה.

המלחמה כזרז וכמעצור

מלחמת חרבות ברזל והמערכה הצפונית הותירו חותם כבד על הענף. חברות תשתית מציינות במפורש בדוחותיהן כי המלחמה גרמה לעיכובים בפרויקטים, מחסור בכוח אדם וזינוק בעלויות חומרי גלם. ההסלמה האזורית חשפה גם פגיעות של נכסי תשתיות שנחשבו סולידיים — צינורות מים, מתקני חשמל ומסילות רכבת. חברות מכל התחומים נדרשות כעת להפנות משאבי עתק למימון גיבוי, מיגון ואבטחת רציפות אספקה. משרד הביטחון העניק לחברה האמריקאית אונדס זיכיון לפינוי מוקשים בגבול המזרחי, במסגרת מכשול ביטחוני בעלות של 1.7 מיליארד דולר — סימן לכך שהתקציב הביטחוני דוחק תקציבים אזרחיים. הפסקת האש, אם תחזיק מעמד, מהווה הזדמנות חד-פעמית לתיקון, אך ללא הכרעה ממשלתית ברורה בנוגע למנגנון התשלום ולהכשרת כוח אדם — המשבר צפוי רק להחריף.

הדרך לפתרון: שינוי מבני או המשך ההידרדרות

בכירים בענף מצביעים על מספר צעדים דחופים: שינוי מנגנון התשלום מ'שוטף פלוס 85' למקדמות גבוהות יותר, הקצאת תקציב ייעודי להכשרת מהנדסים, הקלה רגולטורית על השקעות מוסדיות ויצירת רשת ביטחון לקבלנים קטנים. הקרנת קיסטון, שמתכננת הנפקת אגד ב-2027, והחזרה הצפויה של מנרב לבורסה לאחר חמש שנות היעדרות — מצביעות על אמון מסוים בשוק, אך גם על כך שהצמיחה העתידית תלויה במידה רבה ביכולת המדינה לספק את התשתית הפיננסית והרגולטורית הנדרשת. בלי שינוי מבני אמיתי, ההשקעות הגדולות יזרמו — אך הן יעצרו באתרי הבנייה עצמם, והצרכן הישראלי ימשיך לחוות זאת בפקקים, ברכבות מאחרות ובמחירי דיור שממשיכים לטפס.

תמונת המאקרו: העושר הלאומי שלא מחלחל

הדיסוננס בין הנתונים הכלכליים המאקרו לבין חיי היומיום של הצרכן הישראלי מחריף. שוק ההון מפגין חוסן יוצא דופן, חברות התשתיות מציגות צמיחה בהכנסות, וקרנות בינלאומיות מזרימות הון — אך במקביל, יוקר המיוד, הפקקים האינסופיים וההזנחה בתשתיות הוותיקות ממשיכים לשחוק את רמת החיים. ההצלחה הפיננסית של הקרנות והחברות הציבוריות אינה מתורגמת לביצוע בשטח. מצוקי החוף קורסים ללא תקציב ייעודי, מתקני ההתפלה מתעכבים, והרכבת הקלה מתקדמת בקצב איטי. ההשקעות העצומות בתחום ה-AI והדאטה סנטרים — שבהן ישראל נחשבת מובילה עולמית — מציבות אתגר חדש: האם התשתית הפיזית תוכל לעמוד בקצב הצמיחה הדיגיטלית. התשובה לכך תקבע לא רק את עתיד ענף התשתיות, אלא גם את מיקומה של ישראל במפת הכלכלה העולמית בעשור הקרוב.